יום חגו של עם ישראל על שחרור ירושלים מהכיבוש הערבי שפלש לארצנו עם ההכרזה על הקמת המדינה, התלכד עם "יום אסונם" של הערבים שלא תיכננו להפסיד במלחמה, אלא לשחוט את היהודים ולהשמיד את המדינה הצעירה שאך זה הוקמה.

מתוך הכישלון הערבי המפואר והאכזבה הקשה בגינו, צמח "יום הנכבה". מתוך האיוולת, הבורות, אבדן הדרך והפרוגרסיביות, ישנם ישראלים ויהודים המזדהים עם המסר ומאפשרים את ציון "הנכבה" ברחבי הארץ. לרבות במוסדות אקדמיים נאורים לכאורה, שלא למדו דבר מההיסטוריה ועודם אוחזים בקונספציה מסוכנת.

כמיטב המסורת של הפגנת האבל על עצם קיומה של מדינת ישראל וניצחונה על אויביה שקמו עליה לכלותה, קיימו גם השנה סטודנטים ערבים באוניברסיטאות הישראליות טקסים לציון התבוסה והאסון. הסטודנטים הפגינו תמיכה בערביי רצועת עזה, הניפו דגלים וקראו קריאות לאומניות שלא מותירות ספק בדבר כוונתם והזדהותם עם האויב הערבי. לצד האקטיביזם שהפגינו הסטודנטים הערבים, הופגנה גם השנה אדישותו ואזלת ידו של הממסד הישראלי ושל ראשי האוניברסיטאות בפרט. אלו שנתנו את הסכמתם, ולו רק בשתיקה, לקיומן של עצרות מתואבות אלו שנועדו לתמוך באויב, לחזק את רוחו ולחתור תחת המדינה.

כך לדוגמא, נערכו בימים האחרונים טקסים לאומניים, חלקם בהשתתפות מנהיגים ופוליטיקאים ערבים מוכרים, באוניברסיטה העברית שבהר הצופים, אשר אוחד עם ירושלים לפני 59 שנה, ובאוניברסיטת תל אביב היא אוניברסיטת שיח' מוניס, ככתוב בערבית. ביום רביעי, באוניברסיטת תל אביב שרו המשתתפים את המנון אש"ף באין מפריע במהלך הטקס לציון "יום הנכבה". למען אלו שאינם מכירים את מילות ההמנון של הארגון לשחרור פלסטין, שלא שינה את האמנה שלו או את סמליו הברורים הקוראים להשמדתה של מדינת ישראל, להלן המילים בגרסה מקוצרת:

"לוחם הקרבה ("פידאי"), הו ארצי, הו ארץ האבות.
לוחם הקרבה ("פידאי"), הו עמי, הו עם הנצח.

בנחישותי, באשי ובהר הגעש של נקמתי, ובכמיהת דמי לארצי ולביתי.
טיפסתי על ההרים וניהלתי את המאבק, הכנעתי את הבלתי אפשרי, ניפצתי את הכבלים.
…

בסערת הרוחות ובאש הנשק, ובעקשנות עמי לצאת אל המאבק.
פלסטין היא ביתי, פלסטין היא אשי, פלסטין היא נקמתי וארץ העמידה האיתנה.
…

בזכות השבועה תחת צל הדגל, בארצי, בעמי ובאש הכאב.
אחיה כלוחם הקרבה, אמשיך כלוחם הקרבה, ואמות כלוחם הקרבה עד אשר אשוב".

ביטויי הקונספציה

האם ישנו הסבר הגיוני אחד לכך שסטודנטים ערבים, שאינם תורמים למדינה בדבר ומביעים תמיכה פומבית באויב בעת מלחמה, ממשיכים לרכוש השכלה ודעת באוניברסיטאות ישראליות ברחבי המדינה, שהם חפצים בהשמדתה?

כיצד ניתן להסביר את העובדה שצעירים ערבים אלו נהנים מתנאי קבלה מועדפים, בעוד בנינו ובנותינו – המשרתים בצבא, יוצאים לפיקוד וקצונה ומתייצבים לכל סבבי המילואים כדי להגן על העם והארץ – נדחקים לאחור? מדוע מי שמגן על המדינה נתקל בחומות אקדמיות נוקשות, בעוד מי שמפגין נגד המדינה מקבל מקום ואף קדימות?

אין לטעות, חופש הביטוי וההזדהות עם האויב הם דבר אפשרי – כל עוד נעשים הם במדינות אויב, כשהסטודנטים הערבים מתבטאים שם תחת עינם הפקוחה של מנגנוני המודיעין ("המוח'אבראת") והמשטרים המוסלמים הנאורים והסובלנים לכאורה; לומדים במוסדות הערבים על חשבונם הפרטי, ללא זכות שיבה, ללמוד או לעבוד במדינת ישראל.

אל תנסו להסיט את הדיון בזחיחות אל עבר אוכלוסיות אחרות שאינן משרתות. כאן מדובר בציבור שלא רק שאינו משרת, מתנדב או תורם בשום דרך למען המדינה, אלא גם פועל ברובו נגד עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית, יהודית ודמוקרטית. ציבור זה מעודד את אויבינו בגלוי ופועל למענו במישורם ודרכים שונות, כולל ממוסדות רשמיים ומבית הנבחרים… ואף על פי כן מיוצג בכנסת; צולח את ועדת הבחירות ובג"ץ למרות התנגדויות; זוכה להעדפה מתקנת במוסדות ציבור ובאוניברסיטאות; נענה לחיזורים פוליטיים ולחנפנות תקשורתית מאוסה; להתחשבות, העלמות עין וסלחנות של רשויות מדינה; להטבות ולתנועה חופשית בכל רחבי הארץ והמזרח התיכון … רק משום היותם ערבים עם תעודת זהות כחולה!

בידקו כמה ערבים ישראלים מסתובבים בשווקים של ג'נין, שכם וחברון בכל יום, ללא חשש מלינץ' ולמרות החוק והשילוט האוסרים על אזרחים ישראלים, ללא יוצאים מן הכלל, לחצות לשטחי רשות הטרור הפלסטינית. בידקו כמה אלפי ערבים ישראלים לומדים במוסדות אקדמיים של הרשות בכל שנת לימוד ותגלו עשרות אלפים מהם שנהנים מכל העולמות. בידקו היכן במזרח התיכון נופשים ערבים ישראלים בנחת, ללא חשש מפיגוע או התנכלות.

יתכבדו נא הסטודנטים שהביעו תמיכה בעזה, במסגרת ארועי "יום הנכבה", להצטרף לאחיהם ברפיח וג'בלייה, או בכל מדינה ערבית אחרת עמה הם מזדהים, לדוגמא – ירדן. הממלכה הרואה בהם חלק בלתי נפרד מהעם הירדני כפי שנשמע בעצרת לציון "יום הנכבה" שהתקיימה בעמאן ביום שישי האחרון.

יתכבדו נא ראשי האוניברסיטאות הציוניות, להרחיק לאלתר את עוכרי ישראל ממוסדותיהם, ולקבל תחתם את מיטב בנינו ובנותינו המשרתים ותורמים בצבא, בשירות לאומי ואזרחי. את אותם צעירים שהשתחררו אחרי שירות צבאי מלא, וממשיכים לשרת בסבבי המילואים במלחמת התקומה, בעודם נאבקים על מקומם באקדמיה במקביל למבחני הפסיכומטרי. מבחנים הגוזלים משאבים יקרים, "שותים" את מענקי השחרור והמילואים ומבזבזים את זמנם, בשעה שהמשתמטים ועוכרי ישראל זוכים להטבות ולקדימות בסדרי הקבלה ללימודים במדינה שאינם חפצים ביקרה, להבדיל מאותם אלו שחרפו נפשם למען הגנתה.

סיכום והמלצה

"אתם מטורפים? השתגעתם?", שאל פעם ראש ממשלה לשעבר בהקשר אחר, "אתם הורסים את החיים של מיליוני אזרחים… הורגים אותם מבפנים". כשרואים לוחמים וקצינים שנלחמו במלחמת התקומה נדחים מהאוניברסיטאות, על אף הישגים ומידת התאמה נאותה, בזמן שמשתמטים ותומכי עזה מקבלים עדיפות ומניפים דגלי אויב באזור הקמפוס – מבינים שהמערכת המוסדית פשוט השתגעה. המערכת הזו בועטת במיטב בניה ובנותיה, פוגעת במוטיבציה ומבריחה מכאן את המוחות הטובים ביותר.

המצב הזה חייב להיפסק. לקראת הבחירות הקרובות, הדרישה שלנו צריכה להיות ברורה: חקיקה שתעיף את עוכרי ישראל ותומכי הטרור מהאקדמיה ומהמשרות הציבוריות, ותעניק תעדוף מוחלט למי שמגן על המדינה בגופו. הנוסחה היחידה שתתקן את האיוולת הזו היא: תרמת – קיבלת. נקודה.

הפוסט "יום הנכבה" והקונספציה באקדמיה הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

חשיפת החוליות, הרקטות ואמצעי הלחימה היא קריאת השכמה לכל מי שחושב שלא נשקף איום ממשי מגזרת יהודה ושומרון, או סבור עדיין שהרשות הפלסטינית היא גוף שלטוני מתון ולגיטימי.

המערכה על ארץ ישראל – משמעות איום הטרור ביהודה ושומרון

תפיסת הרקטות ביהודה ושומרון מעידה על מאמץ מאורגן של חמאס, הג'יהאד האסלאמי וארגונים פלסטיניים נוספים לייצר רב-זירתיות שתסיט את תשומת הלב של ישראל מהמאמץ מעזה. במציאות שבה חיזבאללה הובס, ושבה סוריה והמיליציות בעיראק ואיראן מחוץ לתמונה, הפלסטינים מבינים שהסיכוי היחיד לפצל את המאמצים הישראליים ליצירת מציאות חדשה בעזה טמון בהדלקת יהודה ושומרון.

התופעה הזו מחדדת הבנה אסטרטגית עמוקה, שעליה התריעה תנועת הביטחוניסטים כבר מזמן: לצד המערכה מול התמנון האיראני וזרועותיו, שישראל כבר צברה בה הישגים משמעותיים, מתנהלת מערכה משמעותית לא פחות – המערכה על ארץ ישראל. המערכה הזאת לא מכירה גבולות ירוקים, ומתנהלת בכל המרחב הארץ-ישראלי – בנגב, בגליל, בערים המעורבות וביהודה ושומרון. היא מאופיינת בהשתלטות על קרקעות, בפרוטקשן, בבניית תאי טרור, בהברחת נשקים, ועכשיו גם בייצור רקטות.

הימצאות רקטות ביהודה ושומרון אינה עניין של מה בכך. אזור יהודה ושומרון שולט באופן מוחלט על מישור החוף, ובכך יש לו יתרון טופוגרפי מובהק. נוסף על כך, הוא נמצא בסמיכות לערים מרכזיות בארץ כמו כפר סבא, רעננה ותל אביב. מערכות ההגנה שעליהן הסתמכנו עד כה, כמו כיפת ברזל ומערכות לייזר שמתחילות להיכנס לשימוש מבצעי, לא יכולות לפתור את הבעיה, כי אי אפשר לקבל מצב שבו ליבת הארץ שהיא גם ליבת הכלכלה הלאומית תהיה תחת איום יומיומי של ירי רקטות. יתרה מזאת, מאיו"ש נשקף גם איום של טילים נגד טנקים (נ"ט) וטילים נגד מטוסים (נ"מ) – איום שמולו מערכות ההגנה הקיימות לא רלוונטיות. הדרך היחידה להתגונן מפני ירי נ"ט ונ"מ היא באמצעות מערכות הגנה שמותקנות על כלים ספציפיים – כמו מערכת מעיל רוח שמותקנת על טנקים. כיוון שאין לנו אפשרות להתקין מערכת הגנה מפני טילי נ"ט על כל בניין בישראל, זהו איום שאי אפשר להכיל ושפשוט לא יכול להתקיים.

אפס סבלנות לאיומים: הצעדים שיש לנקוט באיו"ש

במשך שנים יהודה ושומרון לא הצליחה להפוך לזירה רקטית כמו עזה הודות לשני גורמים חשובים: חופש הפעולה המוחלט של צה"ל, שמאפשר סיכול מוקדם של תשתיות טרור, והמסה ההתיישבותית באזור שמהווה מכפיל כוח ביטחוני. גם עכשיו, כשמתגלות שם יכולות רקטיות, הן עדיין רחוקות מאוד מהבשלות של היכולות שראינו בעזה – אולם אסור לטעות ולחשוב שהגזרה הזאת שקטה.

האירועים האחרונים מדגישים לא רק את גודל האיום שנשקף מאיו"ש, אלא גם את מידת הדחיפות שלו. השנתיים האחרונות היו כר פורה עבור קיני הטרור שיושבים בערי יהודה ושומרון: הקשב והמשאבים של מדינת ישראל ושל צה"ל הופנו לעזה ולצפון; מקורות חיצוניים, שבראשם איראן, הפנו יותר ידע ואמצעים לאיו"ש; ולאחרונה היינו עדים לגל של הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית, שתרם גם הוא להרמת הראש של המחבלים.

אין ספק שמדינת ישראל חייבת לפעול במהירות ובנחרצות. ברגע שנסיים לפרק את חמאס ולפרז את הרצועה, נהיה חייבים להפנות את מרכז הכובד המודיעני והמבצעי לגזרת איו"ש, ולהגדיל באופן משמעותי את הסד"כ הצבאי שנמצא שם. כמו כן, נידרש להיקפי פעילות רחבים בהרבה, שיכללו חיסול מוחלט של כל תשתיות הטרור, פירוק מחנות הפליטים שנותרו שם, סגירה הרמטית של גבול ירדן וגבול מצרים, ומענה מקיף לאיום הרחפנים שמציף את מדינת ישראל בנשקים ובסמים. נוסף על כך, נצטרך להתחקות אחר מקורות המימון של ארגוני הטרור שפועלים שם, ולחתוך את צינור אספקת הכספים. בד בבד, עלינו להמשיך לחזק את כיתות הכוננות ביישובים ולהבטיח שהן יהיו מוכנות להתמודד עם תרחישים ביטחוניים שונים, וכן להרחיב את ההתיישבות במרחב התפר, מאחר שההתיישבות מחזקת את השליטה על המרחב ומצמצמת את היכולת להקים תשתיות טרור ולבצע הברחות.

צעד נוסף וחשוב לא פחות שמדינת ישראל צריכה לנקוט הוא להתחיל להעמיד חלופות ראויות לרשות הפלסטינית. הגוף הזה לא רק שאינו מצליח להוקיע את הטרור שצומח בשטחים שתחת אחריותו, אלא הוא גם מגבה ומעודד אותו, ובכך מתפקד כגוף טרור בעצמו.

מה שרע לעזה, רע גם לאיו"ש: החלופות לרשות הפלסטינית

הקונספציה העמוקה מול חמאס בעזה זהה לקונספציה שיש עד היום לגבי הרשות הפלסטינית באיו"ש – קונספציה שיוצאת מנקודת הנחה שאם רק נדאג להם כלכלית ונספק להם שטחים, לא יהיה להם אינטרס להילחם בנו.

בפועל, בשנים שחלפו מאז החתימה על הסכמי אוסלו קיבלנו עוד ועוד הוכחות לכך שהרשות הפלסטינית, כמו חמאס, היא גוף טרוריסטי שחזונו השמדת מדינת ישראל – וכשזה החזון, אז רווחת האוכלוסייה היא יעד משני שכמעט שלא מוקצים אליו משאבים. גם ספרי החינוך הנלמדים ברשות הפלסטינית, כמו ספרי הלימוד בעזה, מסיתים באופן שיטתי נגד יהודים ונגד מדינת ישראל. ואפילו המפות שנמצאות ברשות הן מפות שבהן מדינת ישראל כלל לא קיימת.

עוד יש לזכור כי מפעל המנהרות בעזה ובניין הכוח האדיר שנבנה שם החלו עוד בתקופה שהרשות שלטה ברצועה, ושאת גלי הפיגועים ביהודה ושומרון שהתרחשו באינתיפאדה השנייה הרשות היא זאת שהובילה. גם היום אנחנו ממשיכים לראות איך הרשות מממנת מחבלים במיליארדים, ופועלת בזירה הבינלאומית כדי לייצר דה-לגיטימציה לישראל וללבות אנטישמיות.

ממשלת ישראל כבר מבינה היטב שהרשות הפלסטינית שואפת להשמדת ישראל, ולכן הודיעה שהרשות לא תשלוט בעזה, ממש כפי שחמאס והג'יהאד הפלסטיני לא ישלטו שם. ההחלטה הזאת צודקת כמובן, אבל מעוררת שאלה חשובה: אם הרשות לא יכולה להיות בעזה כי היא גוף טרוריסטי, מסית ומושחת, מדוע היא יכולה להיות ביהודה ושומרון?

מול השאלה הזאת נשמעת לא פעם הטענה שהרשות היא גוף גרוע, אבל שהיא הרע במיעוטו. אנחנו כאן כדי לומר אחרת – הרשות היא לא הרע במיעוטו. יש פתרונות אחרים, טובים בהרבה.

תוכנית האמירויות, גרסת יו"ש: כך ייראה שלטון מבוסס חמולות

ניסיונות העבר מוכיחים שמי שצריך לשלוט על פלסטינים הם הפלסטינים, ולכן, ממש כפי שמדינת ישראל מנסה לקדם בעזה חלופה שלטונית מבוססת חמולות, כך גם באיו"ש צריך לקדם חזון שיוביל לשלטון דומה. הרעיון שאנחנו בתנועת הביטחוניסטים מציעים הוא "תוכנית האמירויות", שאותה פיתח א"ל (מיל') ד"ר מרדכי קידר, מזרחן וחבר התנועה. הרעיון המסדר של התוכנית הוא לחלק את החברה הפלסטינית ביו"ש ובעזה לשמונה אמירויות בשליטת ראשי החמולות. האמירויות יזכו לאוטונומיה מסוימת, ויתפקדו כמעין ערי מדינה.

לחמולות יש שני יתרונות ברורים על פני הרשות הפלסטינית – ראשית, החמולות אינן גוף טרוריסטי עם שאיפות להשמדת ישראל, אלא הנהגות פרגמטיות שמעוניינות בדו-קיום. שנית, החמולות זוכות לתמיכה ציבורית רחבה, בשונה מהרשות ששולטת באופן בלתי חוקי ונגד רצון הרוב, ועל כן היכולת שלהן לנהל את ענייני הפנים ביו"ש גבוהה בהרבה.

כשבוחנים את המצב בעזה, רואים שמודל החמולות כבר עובד מצוין באזורים שבהם צה"ל שולט. עם זאת, באזורים שעדיין נמצאים בשליטת חמאס אי אפשר להחיל אותו כיוון שחמאס מחסל את החמולות. לכן, בעזה צריך קודם כול למוטט את חמאס ולפרז את הרצועה, ורק אחר כך אפשר יהיה לבסס הנהגה חדשה.

באיו"ש, לעומת זאת, המצב הוא שונה. יש אזורים שבהם אפשר להחיל את מודל החמולות כבר עכשיו, גם בלי להוריד את הרשות מהשלטון, כמו נפת חברון ויטא. למעשה, התנועה באיו"ש צריכה להיות הפוכה מזו שבעזה – קודם יתבסס שם שלטון החמולות, וזה כשלעצמו כבר ימוטט את הרשות.

אם תקום אמירות בחברון שתיהנה מחופש שלטוני ומיחסים כלכליים פורים עם ישראל, זה כבר יכשיר את הלבבות להקים אמירויות נוספות, כי כל עיר באיו"ש תעדיף להידמות לחברון ולא להישאר תחת רשות מושחתת וטרוריסטית.

לא נגמרו לנו קונספציות להתעורר מהן

אחד האתגרים הגדולים לאחר סיום המלחמה בעזה יהיה להסיט במהירות את כובד המשקל לזירות בוערות אחרות, שבראשן הזירה הקרובה אלינו ביותר – איו"ש. רוב הציבור כבר מבין היטב את פוטנציאל האיום שנשקף מיהודה ושומרון, בוודאי מאז הימצאות הרקטות ואמצעי הלחימה ברמאללה וטול כרם. עם זאת, לא כולם מבינים עדיין את חלקה של הרשות הפלסטינית כמחוללת טרור.

ההתעוררות מהקונספציה של חמאס גבתה מאיתנו מחירים קשים מנשוא. מוטב שנתעורר מהקונספציה של הרשות לפני שיקרה דבר דומה גם במרכז הארץ, ובקנה מידה גדול בהרבה.

הפוסט זירת הלחימה הבאה האיום הרקטי והאמל״ח ביהודה ושומרון – דבר יו"ר תנועת הביטחוניסטים הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.