"מדד הביטחוניסטים" הוא מחקר מתמשך שנערך בחברה הישראלית בנושאי ביטחון, צבא וחברה. הפעם התמקד המדד בנושא הגיוס לצה"ל והשירות הלאומי – נושא ששזור באופן בלתי נפרד בתוך תפיסת הביטחון של ישראל. במסגרת הסקר נשאלו שאלות שונות הנוגעות לגיוס אוכלוסיות שאינן מגויסות, למתן פטורים גורפים, לסנקציות שיש להטיל על מי שאינו משרת, ולחלופות לגיוס לצה"ל.

הכתבה הנוכחית תעסוק בממצאי הסקר הנוגעים לעקרונות השוויון בנטל ובתפיסות מהותיות שנוגעות לגיוס לצה"ל ולשירות לאומי. הכתבה הבאה בסדרה תתמקד בצעדים מעשיים שיש לנקוט על מנת לקדם את סוגיית הגיוס בישראל.

הסקר נערך במהלך חודש יולי 2025 בליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים-שלם. הסקר נערך בקרב 1,366 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,366 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.7% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (1,118 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (218 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.7% בהסתברות של 95%.

גיוס חרדים – צורך ביטחוני מעל לכול

אחת הסוגיות המרכזיות הקשורות לגיוס לצה"ל היא כמובן גיוס החרדים. בתוך השיח הסוער על הסוגיה החלטנו לבדוק אם גיוס חרדים הוא קודם כול צורך ביטחוני או שהוא יותר עניין חברתי הנוגע לעצם השוויון בנטל. השאלה הזאת נבדקה פעמיים במסגרת מדד הביטחוניסטים – פעם אחת בסקר שנערך במאי 2024, ופעם שנייה בסקר הנוכחי שנערך ביולי 2025. בשני הסקרים עלה שרוב הציבור סבור שגיוס החרדים לצה"ל הוא קודם כול צורך ביטחוני, אלא שבסקר האחרון אנחנו רואים עלייה משמעותית במצדדים בטענה זו: בסקר הנוכחי 65% מצדדים בטענה, עלייה של 8% מלפני שנה. ייתכן שהמלחמה הממושכת מבהירה לחלקים רבים יותר בציבור את הצורך המקצועי והביטחוני בהגדלת סדר הכוחות הצבאי.

שירות לאומי במקום גיוס? תלוי בנסיבות

שאלה נוספת שנבחנה במסגרת בחינת המושג "שוויון בנטל" היא אם שירות לאומי יכול להוות חלופה לגיוס לצה"ל. 79% מהמשתתפים סבורים שכן. למרות ההסכמה הרחבה, מבט על הפילוח לפי רמה דתית חושף פער לא מבוטל בין המגזרים – בקרב הנשאלים החילונים, 74% סבורים ששירות לאומי יכול להחליף גיוס לצה"ל, ובקרב הנשאלים הדתיים כבר 91% סבורים כך.

עוד ביקשנו לברר מהם התנאים שיהפכו שירות לאומי לחלופה הוגנת לשירות צבאי. בהתאם, המשיבים שסימנו כי הם מסכימים ששירות לאומי יחליף שירות צבאי התבקשו לסמן גם באילו נסיבות ותנאים החלופה תיחשב הוגנת. כמעט מחצית מהנשאלים ציינו שבשביל ששירות לאומי יהיה חלופה מקובלת, הוא צריך להיות באותו אורך של השירות הצבאי, להיות שירות חובה, ולהיות פתוח רק למי שגיוסם לא אפשרי מסיבות דתיות, רפואיות או ביטחוניות. 40% מהנשאלים ציינו שיש לשמור אפשרות לזמן את בוגרי השירות הלאומי למילואים לפי הצורך, ו-34% מהנשאלים ציינו שהשיבוץ לשירות הלאומי צריך להיעשות בהתאם לצרכים של המדינה בלבד. מבין אלו שתומכים בשירות לאומי כחלופה לשירות צבאי, רק 15% סבורים שהשירות הלאומי במתכונתו הנוכחית יכול להחליף את השירות בצה"ל.

שאלת המחלוקת: למי להעניק פטור גורף משירות?

לא רק הציבור החרדי עומד לדיון הנוגע לשוויון בנטל. גם ערביי ישראל זוכים לפטור קבוצתי, וגם נשים דתיות, יהודיות, נוצריות ומוסלמיות. שאלנו את הציבור לאיזו מהאוכלוסיות האלה יש הצדקה לפטור הגורף. לפי התוצאות, 21% מכלל הנשאלים תומכים במתן פטור גורף לבני ישיבות חרדים, 33% תומכים במתן פטור גורף לערבים, ו-40% תומכים במתן פטור גורף לנשים דתיות. מבט על הפילוח האידיאולוגי מגלה שאלו המשייכים את עצמם למרכז הפוליטי הם המתנגדים העיקריים למתן פטור גורף לכל אחת מן האוכלוסיות שצוינו, ובמיוחד לחרדים – רעיון שבו תומכים רק 7% מהנשאלים במרכז.

גם בפילוח דתי ניכרים ההבדלים. בציבור החילוני רק 5% תומכים במתן פטור גורף לתלמידי ישיבות ו-15% תומכים במתן פטור גורף לנשים דתיות, ואילו בציבור החרדי אחוזי התמיכה כבר נוסקים ל-78% ו-89% בהתאמה.

"אחד הדברים הברורים שלמדנו בשנתיים האחרונות, גם בהיבטים ערכיים וגם בהיבטים ביטחוניים, זה שבמדינת ישראל נכון וראוי שכולם ישרתו", אומר יו"ר תנועת הביטחוניסטים אמיר אביבי. "יש מגוון דרכים לשרת, בין אם בצבא ובין אם בשירות לאומי, וזה ברור וטבעי שהאוכלוסיות שנושאות בעיקר הנטל הן גם אלו שיצפו יותר מכל לראות את כולם נכנסים מתחת לאלונקה. הגישה ארוכת הטווח שצריכה להיות במדינת ישראל היא גישה של אומה מגויסת שבה כלל המגזרים תורמים לביטחון הלאומי ולחזון של המדינה, כאשר העדיפות צריכה להינתן תמיד לצבא ולצורכי הצבא".

גם בימין וגם בשמאל: גיוס מלא חיוני ללכידות החברתית

במסגרת הסקר נבדק הקשר בין גיוס ללכידות חברתית, ובצידו השני של המטבע – הקשר בין סרבנות לפילוג חברתי. מהנתונים עולה כי 70% מכלל הציבור מסכים עם הטענה שלפיה גיוס מלא של כל חלקי הציבור הישראלי לצה"ל חיוני ללכידות החברתית ולחוסן הלאומי של ישראל.

מעניין לראות כי בימין ובשמאל מידת ההסכמה כמעט זהה – עם 73% ו-71% תמיכה בהתאמה. הקבוצה הפוליטית שבלטה בשאלה הזאת היא דווקא המרכז, שם נרשמו 82% תמיכה.

בשאלה אחרת, התבקשו הנשאלים לדרג עד כמה הם מסכימים עם הטענה שלפיה איום בסרבנות על רקע פוליטי, אידיאולוגי או כל רקע אחר אינו לגיטימי, ואין לו שום מקום בשיח הציבורי. גם כאן נרשמה הסכמה של 63% מהנשאלים, אך פילוח התוצאות לפי זהות אידיאולוגית מגלה שהממוצע לא מספר את הסיפור במלואו. בעוד שבימין 80% סבורים שהאיום בסרבנות אינו לגיטימי, במרכז רק 61% חושבים כך, ובשמאל אחוזי ההסכמה יורדים ל-44%.

"השבעה באוקטובר לימד אותנו בדרך הקשה מהו המחיר של פוליטיזציה של הצבא, שכן כולנו ראינו עד כמה היא פגעה ביכולת ההרתעה ובכשירות של מערכת הביטחון, ומנגד כמה כוח היא נתנה לאויבים שלנו", אומר אמיר אביבי. "בדיוק בגלל זה, הפערים באופן שבו תופסים את נושא הסרבנות בקבוצות הפוליטיות השונות מדאיגים, ומצריכים הבנה משותפת שהצבא ומערכת הביטחון מוכרחים להישאר מחוץ לתחום הוויכוחים הפוליטיים. בשנתיים האחרונות של המלחמה לחמו כתף אל כתף לוחמים שמייצגים את כלל המגזרים, ואף אחד לא שאל את חברו תחת אש אם הוא מהימין או מהשמאל, כי בשדה הקרב ברור מה שלא תמיד ברור בזירה הציבורית וזה שצה"ל הוא הצבא של כולנו".

כל הדרך לקלפי – איך תשפיע סוגיית השוויון בנטל על הבחירות הבאות?

סוגיית השוויון בנטל היא סוגיה בעלת משמעות גדולה גם בהיבטים ביטחוניים וגם בהיבטים חברתיים, וזה מה שהופך אותה לאחד הנושאים הבוערים ביותר בישראל. משתתפי הסקר התבקשו לדרג מהן הסוגיות שישפיעו עליהם בבואם להצביע בבחירות הבאות. סוגיית השוויון בנטל הגיעה למקום הרביעי במדרג זה, לאחר ש-49% מהנשאלים ציינו שהיא תשפיע באופן משמעותי על ההצבעה שלהם בבחירות הבאות. עם זאת, מבט על הפילוח האידיאולוגי חושף פערים משמעותיים בין הקבוצות הפוליטיות: בימין 39% ציינו שיושפעו מסוגיה זו, במרכז 77% ובשמאל 68%. נראה שוב שקבוצת המרכז היא הקבוצה שמעוניינת יותר מכול בשוויון בנטל הגיוס.

מדרג הסוגיות שישפיעו על המצביעים בבחירות הקרובות מגלה שהרבה משקל יונח על שאלות ביטחוניות. למרות שהנשאלים התבקשו לדרג גם סוגיות כלכליות כמו יוקר המחיה וסוגיות חברתיות כמו שיפור מערכת החינוך, למקומות הראשון והשני במדרג הגיעו נושאי ביטחון מובהקים. לפי התוצאות, 74% מכלל הנשאלים ציינו שסוגיית ביטחון הפנים והמשילות היא הסוגיה שתשפיע עליהם יותר מכל בבואם לבחור, ו-63% ציינו שהם יושפעו מביטחון ישראל מול גורמים חיצוניים.

"מדד הביטחוניסטים מראה פעם אחר פעם שהנושא מספר אחת שמטריד את הציבור בישראל זה הביטחון", אומר אמיר אביבי. "אנחנו רואים שביטחון הפנים והמשילות הם הסוגיה שמטרידה את הישראלים יותר מכול, אפילו יותר מהאיומים החיצוניים על המדינה. הדבר קשור ככל הנראה בכך שמדינת ישראל הצליחה בשנתיים האחרונות לפרק משמעותית את האיומים מן החוץ, אך בבית היא עדיין נאבקת. הנתונים שעולים מהסקר תואמים את כל הרעיון של סולם הצרכים של מאסלו, שלפיו הצורך הבסיסי ביותר של האדם הוא הצורך הקיומי. הציבור בישראל מבין שבלי ביטחון לאומי ואישי אין אפשרות להפנות קשב לתחומי עיסוק אחרים, ולכן עלינו לטפל קודם כול בסוגיה הזאת".

הפוסט מדד הביטחוניסטים: גיוס ושירות לאומי – עקרונות השוויון בנטל הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

"מדד הביטחוניסטים" הוא מחקר מתמשך שנערך בחברה הישראלית בנושאי ביטחון, צבא וחברה. הפעם התמקד המדד בנושא הגיוס לצה"ל והשירות הלאומי – נושא ששזור באופן בלתי נפרד בתוך תפיסת הביטחון של ישראל. במסגרת הסקר נשאלו שאלות שונות הנוגעות לגיוס אוכלוסיות שאינן מגויסות, למתן פטורים גורפים, לסנקציות שיש להטיל על מי שאינו משרת, ולחלופות לגיוס לצה"ל.

הכתבה הקודמת בסדרה עסקה בעקרונות לשוויון בנטל ובתפיסות מהותיות שנוגעות לגיוס לצה"ל ולשירות לאומי. הכתבה הנוכחית תתמקד בצעדים מעשיים שיש לנקוט על מנת לקדם את סוגיית הגיוס בישראל.

הסקר נערך במהלך חודש יולי 2025 בליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים-שלם. הסקר נערך בקרב 1,366 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,366 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.7% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (1,118 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (218 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.7% בהסתברות של 95%.

סבסוד תואר ראשון וזכאות לדיור מוזל: אלו ההטבות שראוי להעניק למשרתים

כחלק מבחינת הצעדים המעשיים לעידוד גיוס, משתתפי הסקר התבקשו לסמן אם יש להעניק הטבות למשרתים בצה"ל – ואם כן, אילו הטבות ראוי להעניק להם.

מהתוצאות עולה כי יש קונצנזוס סביב השאלה אם יש להעניק הטבות למשרתים בסדיר ובמילואים. 90% מבין כל משתתפי הסקר, ו-96% מבין הנשאלים היהודים, הסכימו שיש להעניק הטבות למשרתים.

באשר לבחירת ההטבות, ההטבה שהגיעה למקום הראשון, עם תמיכה של 71% מכלל הנשאלים, היא סבסוד לימודים לתואר ראשון. למקום השני, עם 70% תמיכה, הגיעה הטבה של הוספת של נקודות זיכוי במס הכנסה. נוסף על כך, 58% מהנשאלים סימנו שיש להעניק למשרתים בצה"ל העדפה בקבלה למשרות בשירות המדינה, ו-54% סימנו שיש להעניק להם העדפה מתקנת לקבלה למוסדות אקדמיים.

באופן דומה, הנשאלים התבקשו לסמן אילו הטבות ראוי להעניק משרתי המילואים. 69% מהם בחרו במתן זכאות לדיור מוזל למילואימניקים, ו-68% סימנו שיש להעניק מענקים מיוחדים למי שמשרת במילואים מעל 30 יום בשנה.

ביטול הנחות בארנונה ושלילת הזכות לכהן בממשלה: אלו הסנקציות לנמנעים משירות

מול שאלת ההטבות עלתה השאלה אילו סנקציות יש להטיל על אלו שנמנעים משירות צבאי או לאומי – שלא בשל סיבות רפואיות או נפשיות. חלק מהסנקציות שהוצעו היו כלכליות ואחרות נגעו לשלילת זכויות.

באשר לסנקציות הכלכליות, 60% סימנו שיש לשלול מהנמנעים משירות את הזכאות להנחות בארנונה ואת הזכאות להשתתף בתוכנית מחיר למשתכן. 58% סימנו שיש למנוע מהם סבסוד לימודים באקדמיה, ו-55% סימנו שיש לבטל להם נקודות זיכוי מס בתלוש השכר. לפי 52% מהנשאלים יש למנוע מהם גם סבסוד מעונות, ולפי 50% מהנשאלים יש למנוע מהם הנחות בתחבורה ציבורית.

הסנקציות שנוגעות לשלילת זכויות גרפו אחוזי תמיכה לא פחותים. 55% ממשתתפי הסקר, סימנו שיש לשלול מהנמנעים משירות את הזכות לכהן כשר בממשלה, 52% סימנו שיש לשלול מהם את הזכות להיבחר לכנסת, ו-51% מהם סימנו שיש לשלול מהם את האפשרות לעבוד במשרה ציבורית. לפי 40% מהנשאלים אפילו ראוי לשלול מכל אלו שלא משרתים את הזכות לבחור לכנסת. סנקציות נוספות שהוצגו בסקר הן הגבלת אפשרות היציאה מהארץ (31% מהנשאלים) ושלילת הזכות להוציא רישיון נהיגה (24% מהנשאלים).

"העומס האדיר שמוטל על מערך המילואים במלחמה הנוכחית הוא עומס שלא נראה כמותו בהיסטוריה של מדינת ישראל", אומר יו"ר תנועת הביטחוניסטים אמיר אביבי. "המציאות הזאת חידדה מצד אחד את הצורך לתגמל משמעותית את אלו שמשרתים ומסכנים את חייהם למען המדינה, ומצד שני את חוסר הסובלנות שיש מול אלה שאמורים לשרת ולא מתייצבים. אפשר בהחלט להבין מדוע הציבור מעוניין בהטלת סנקציות על אלו שלא נכנסים מתחת לאלונקה ולא מסייעים במלחמת הקיום שבה אנחנו נמצאים כבר כמעט שנתיים".

תמריצים ותוכניות – איך לגייס את החרדים והערבים לצה"ל?

כאשר מדובר על אוכלוסיות שאינן מתגייסות לצה"ל, ההתמקדות היא בשתי אוכלוסיות עיקריות: החרדים וערביי ישראל. במסגרת הסקר נשאלו המשתתפים אם לדעתם יש להעניק תמריצים מיוחדים, שאינם ניתנים לכלל החיילים, עבור חרדים וערבים שכן מתגייסים לצה"ל. הצעה זו זכתה לאחוזי תמיכה נמוכים – רק 19% מהנשאלים סבורים שיש להעניק תמריצים מיוחדים לחרדים, ו-16% בלבד סבורים שיש להעניק תמריצים מיוחדים לערבים. באופן טבעי, יותר יהודים תמכו במתן תמריצים לחרדים ויותר ערבים תמכו במתן תמריצים לערבים – אך אחוזי התמיכה עדיין היו נמוכים.

כדי להבין טוב יותר את האופן שבו הציבור בישראל תופס את גיוס החרדים, משתתפי הסקר התבקשו לדרג את מידת הסכמתם עם מספר היגדים שנוגעים לנושא. ההיגד שזכה לתמיכה הרחבה ביותר, של 72% מכלל הנשאלים, הוא "על צה"ל לפעול כדי שהמתגייסים למסלולים חרדיים יישארו חרדים במהלך השירות". היגד אחר, שעימו הסכימו 62% מהנשאלים, הוא "על המדינה להקצות משאבים נרחבים לחינוך לשירות בצה"ל במגזר החרדי". היגד נוסף, שזכה לתמיכה של 57%  מהנשאלים, הוא "יש הצדקה לדרוש מהחרדים לשרת בצה"ל בשעה שהאזרחים הערבים פטורים מכך".

נראה, אם כך, שרוב הציבור מעוניין בגיוס חרדים לשירות בצה"ל, אך מבין שיש לבצע התאמות על מנת לאפשר למתגייסים החרדים לשמור על אורח חייהם גם במהלך השירות. "עידוד גיוס חייב לכלול גם שינוי יסודי בחינוך בקרב אוכלוסיות שלא מתגייסות, לצד התאמת מסלולים", מוסיף אמיר אביבי. "במקביל יש ציפייה שההנהגות של אותן אוכלוסיות יבינו את גודל השעה, ויצטרפו למאמץ לתווך לאנשיהן את החשיבות של שירות בצה"ל ובמערכות הביטחון".

פתרון ביטחון לצורך ביטחוני

כפי שהודגם בכתבה הקודמת בסדרה, רוב הציבור בישראל מאמין שגיוס החרדים הוא קודם כול צורך ביטחוני. גם תנועת הביטחוניסטים סבורה כך, ועל כן יזמה את תוכנית ה-8000 – מתווה לגיוס החברה החרדית לשירות ביטחון. נקודת המוצא שעומדת בבסיס התוכנית היא שנדרשת תוספת מיידית של כ-16,000 חיילים למערך הלוחם ותומך הלחימה בצה"ל. המתווה המוצע הוא לערוך שני מחזורי גיוס מדי שנה, שבכל אחד מהם יגויסו 8,000 חרדים מבין החרדים שחייבים בגיוס.

משתתפי הסקר התבקשו לסמן אם הם יתמכו בתוכנית שאלה יעדי הגיוס שלה. התוצאות חושפות אחוזי תמיכה נמוכים בכל הקבוצות האידיאולוגיות: בימין 37% תמכו בתוכנית, במרכז 21%, ובשמאל 23%. אחוזי התמיכה הנמוכים מעידים שגם אם הציבור רואה בגיוס החרדים צורך ביטחוני, הוא עדיין מחפש אחר פתרונות חברתיים שהם שוויוניים אך לא בהכרח ישימים.

"אזרחים רבים בישראל מרגישים, ובצדק, שכולם צריכים לשרת באופן שוויני", אומר אמיר אביבי. "עם זאת, צריך לחשוב על פתרונות בני-קיימא. כפי שציבור רחב הרגיש שלעשות רפורמה משפטית מקיפה מקצה לקצה זה לא דבר סביר, באותה מידה יש ציבור שמרגיש שלשנות את אורח חייו מקצה לקצה באופן מייד זה דבר מורכב. תוכנית ה-8,000 של הביטחוניסטים מציעה מתווה מדורג, שאומנם לא פוגש את השאיפה לראות כולם מגויסים בטווח הקצר, אך מחזיק בחזון ברור: הפיכת ישראל לאומה מגויסת שבה, בסופו של דבר, כולם כולל כולם משרתים".

הפוסט מדד הביטחוניסטים: גיוס ושירות לאומי – צעדים מעשיים לעידוד גיוס הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הכתבה השלישית והאחרונה בסדרת מדד הביטחוניסטים על המשימות הגדולות של ישראל תתמקד בפילוחי עומק של הנתונים שהבאנו בכתבות הקודמות וחושפים את אחד הממצאים הבולטים שעלו מהסקר הנוכחי: התזוזה המשמעותית שחלה בעמדות מצביעי המרכז והשמאל בנוגע לסוגיות מדיניות וביטחוניות.

"מדד הביטחוניסטים" הוא מחקר כמותני ואיכותני הנערך על ידי מחלקת המחקר שלנו באופן שוטף, זה מספר שנים, ובוחן את דעת הציבור הישראלי בסוגיות הנוגעות לביטחון וחברה. בגל המדידה האחרון, החלטנו לבחון לעומק את סדר העדיפויות הלאומי של הציבור בישראל – בתחום הביטחוני, החברתי והמדיני. את ממצאי הסקר השווינו לנתוני סקר זהה שביצענו בשנת 2022, שנערך בטרם המתקפה בשבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. ההשוואה בין שני הסקרים אפשרה לנו לזהות מגמות שינוי בעמדות הציבור.

הסקר נערך בחודש פברואר 2025 על ידי מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, בליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים .המדגם כלל 1,181 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט ,ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, רמת דתיות וזיהוי פוליטי. מרווח טעות הדגימה המרבי עבור כלל המדגם הוא ±2.85% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (940 משיבים) מרווח הטעות הוא ±3.2% בהסתברות של 95%; ועבור המדגם הערבי (241 משיבים) הוא ±6.31% בהסתברות של 95%.

השמאל: פחות ויתורים, יותר ביטחון

בקרב מצביעי השמאל, ניכרת ירידה משמעותית בתמיכה בעקרונות שהיו מזוהים לאורך שנים עם מחנה זה. לשאלה "האם יש לתמוך בקידום הסכם שלום שיכלול הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים על רוב שטחי יהודה ושומרון", רק 47% ממצביעי השמאל ענו בחיוב – ירידה חדה של 13% לעומת 60% בסקר הקודם, שנערך בשנת 2022.

במקביל, ניכרת בשמאל עלייה באימוץ תפיסות ביטחוניות שהיו מזוהות עד כה עם הימין והמרכז. כך, לדוגמה, שיעור מצביעי השמאל הסבורים ש"נסיגה משטחי יהודה ושומרון תפגע ביכולת של ישראל להגן על עצמה" עלה מ־14% ל־23% – גידול של 9% בשלוש שנים.

בהתאם לכך, התמיכה בהחלת ריבונות ישראלית על שטחי  Cעלתה אף היא בקרב מצביעי השמאל, מ־16% ב־2022 ל־20% כיום.המרכז: מתקרב לעמדות הימין

בקרב מצביעי המרכז התזוזה לעבר עמדות שהיו מזוהות בעבר עם הימין חדה אף יותר. בעוד בשנת 2022 תמכו 27% מהם בהסכם שלום שיכלול מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים על רוב שטחי יהודה ושומרון, הרי שבשנת 2025 שיעור התמיכה בכך ירד ל-13% בלבד – ירידה של 14%.

בדומה לכך, שיעור מצביעי המרכז הסבורים שנסיגה משטחי יהודה ושומרון תפגע ביכולת ההגנה של ישראל עלה באופן משמעותי, מ־36% ל־49%.

גם התמיכה בהחלת ריבונות ישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון הולכת ומתחזקת בקרב תומכי המרכז: מ-13% בשנת 2022 ל-20% בשנת 2025.

עלייה במתן קדימות להסכמים אזוריים על פני הסכם עם הפלסטינים

מעבר לשאלות על גבולות ומדינה פלסטינית, נשאלו משתתפי הסקר גם מה חשוב יותר לקדם מבחינה אסטרטגית בשנים הקרובות – חתירה להסכם שלום מול הפלסטינים, או חתירה להסכמי שלום עם מדינות נוספות במזרח התיכון.

מהסקר עולה ש-72% מתומכי המרכז סבורים שחתירה להסכמי שלום עם מדינות נוספות במזרח התיכון חשובה יותר מחתירה להסכם שלום מול הפלסטינים, בעוד רק 12% סבורים שחשוב יותר לקדם הסכם עם הפלסטינים.

בקרב השמאל, הנתונים כמעט שקולים: 49% עדיין סבורים שחשוב יותר לקדם חתירה להסכם שלום מול הפלסטינים, אך 47% סבורים שחשוב יותר לקדם חתירה להסכמי שלום עם מדינות נוספות במזרח התיכון.

האם ממשל טראמפ טוב לישראל?

המגמה המתמשכת של אימוץ עמדות ביטחוניות שהיו מזוהות בעבר עם הימין על ידי מצביעי המרכז והשמאל באה לידי ביטוי גם בדעתם על ממשל טראמפ החדש, שביטא תמיכה נחרצת בזכותה של ישראל להגן על עצמה ומאופיין בעמדות ניציות.

שאלה חדשה שנכללה בסקר הנוכחי, שנערך בחודש פברואר 2025, ולא הופיעה בסקר המשימות הגדולות שנערך ב-2022 הייתה "כיצד להערכתך ישפיע ממשל טראמפ על המצב הביטחוני של ישראל במזרח התיכון?"

58% ממשתתפי הסקר השיבו שההשפעה צפויה להיות חיובית, לעומת 16% בלבד הסבורים שהיא תהיה שלילית. הפילוח האידיאולוגי מבליט את הפער: בקרב מצביעי הימין, 81% סבורים שממשל טראמפ צפוי להשפיע באופן חיובי על ביטחון ישראל. במרכז, 53% חושבים זאת – עדיין רוב, אבל קטן יותר, ובשמאל שיעור הנשאלים שמאמינים בכך יורד ל- 39%.

עם זאת, עצם העובדה שכמעט 40% ממצביעי השמאל סבורים שלממשל טראמפ תהיה השפעה חיובית על ביטחון ישראל אף היא עשויה להעיד על התזוזה שלהם לעבר עמדות ביטחוניות שכאמור היו מזוהות בעבר בעיקר עם הימין.

קונצנזוס בציבור היהודי – ישראל צריכה להגיב על כל ירי

שאלה חדשה נוספת ששאלנו את המשתתפים בסקר הייתה "מה צריכה להיות המדיניות הישראלית בתגובה לירי ספורדי – המכונה 'טפטופי ירי' – מרצועת עזה או מלבנון?" התשובות בקרב הציבור היהודי שיקפו הבדלים אידיאולוגיים מובהקים, אך גם תמימות דעים החוצה מחנות פוליטיים באשר לעובדה שישראל חייבת להגיב, בצורה כזו או אחרת, על כל ירי לשטחה.

רוב מוחלט של 96% מקרב מצביעי המרכז השיבו שישראל חייבת להגיב על כל ירי המבוצע לשטחה, כאשר 59% אחוזים תומכים בתגובה נרחבת על כל ירי, כולל האפשרות לצאת למבצע צבאי משמעותי, ואילו 37% מעדיפים תגובה פרופורציונלית שעונה לאיום הספציפי. 2% בלבד השיבו שיש להגיב רק במידה שיש פגיעה בחיי אדם או שיבוש משמעותי של החיים האזרחיים.

גם בקרב מצביעי השמאל יש רוב גדול של 89% שתומך בכך שישראל תגיב על כל ירי לשטחה, אך החלוקה הפנימית הפוכה. רובם – 54% – סבורים שהתגובה הצבאית צריכה להיות פרופורציונלית לאיום הספציפי, בעוד רק 35% תומכים בתגובה נרחבת, כולל האפשרות לצאת למבצע צבאי משמעותי. 3% בלבד השיבו שצריך להגיב רק במידה שיש פגיעה בחיי אדם או שיבוש משמעותי של החיים האזרחיים, ורק אחוז אחד השיבו שאין להגיב כלל.

התפכחות גוברת בכל חלקי המפה הפוליטית

"מהסקר עולה תמונה ברורה של תזוזה רעיונית עמוקה בקרב מצביעי המרכז והשמאל", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר. "יותר ויותר מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית על שטחי יהודה ושומרון, חושבים שנסיגה משטחים אלה תפגע ביכולת של ישראל להגן על עצמה, תומכים בהחלת ריבונות ישראלית על שטחי C ומייחסים חשיבות רבה יותר להסכמים אזוריים מאשר להסכם עם הפלסטינים. נוסף על כך, נראה שבעקבות מלחמת חרבות ברזל הסבלנות של הציבור הישראלי כלפי הכלה של טפטופי ירי הסתיימה, ומה שהיה לא יהיה עוד".

"ראוי לציין גם שרוב מובהק בציבור הישראלי, כולל רוב מצביעי המרכז וכמעט ארבעים אחוז ממצביעי השמאל, השיבו שממשל טראמפ צפוי להשפיע באופן חיובי על ביטחון ישראל, וזאת בסקר שנערך כשבועיים לאחר פרסום תוכנית טראמפ להגירה מרצון", אומר אביבי. "נראה שהישראלים בשלים לחלופות מדיניות שמאתגרות את קונספציית אוסלו שכשלה, מבטאות חשיבה מחוץ לקופסה וחותרות ליצירת מציאות מדינית שתשמור על ביטחון ישראל לדורות".

לכתבה קודמת בסדרה >

הפוסט מדד הביטחוניסטים 2025: תזוזה מדינית וביטחונית בשמאל ובמרכז הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

"מדד הביטחוניסטים" הוא מחקר כמותני ואיכותני שנערך על ידי מחלקת המחקר שלנו באופן שוטף, ובוחן את דעת הציבור הישראלי בסוגיות הנוגעות לביטחון וחברה.

בסקר מדד הביטחוניסטים שערכנו בשנת 2022 שאלנו מהן המשימות הגדולות של ישראל לשנים הקרובות. בחודש פברואר האחרון קיימנו סקר חדש שכלל שאלות זהות לקודמו, נוסף לשתיים חדשות, כדי לבחון אם ובאיזו מידה השתנו עמדות הציבור בעקבות האירועים הדרמטיים שעברו על מדינת ישראל מאז.

בכתבה הקודמת הצגנו את סדר העדיפויות של הציבור הישראלי בשאלת המשימות הגדולות כיום כפי שבא לידי ביטוי בסקר הנוכחי, בהשוואה לסקר הקודם. בכתבה שלפניכם נתמקד בממצאים נוספים.

הסקר נערך בחודש פברואר 2025 על ידי מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, בליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם כלל 1,181 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, רמת דתיות וזיהוי פוליטי. מרווח טעות הדגימה המרבי עבור כלל המדגם הוא ±2.85% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (940 משיבים) מרווח הטעות הוא ±3.2% בהסתברות של 95%; ועבור המדגם הערבי (241 משיבים) הוא ±6.31% בהסתברות של 95%.

הסכם שלום עם הפלסטינים אינו היעד המדיני החשוב ביותר

ב-2022, רוב של 55% מהציבור סבר שחשוב יותר לקדם הסכם שלום עם הפלסטינים מאשר עם מדינות נוספות במזרח התיכון, לעומת מיעוט של 35% שחשב ההפך.

בסקר הנוכחי, רק 23% (ירידה של 12%) מכלל המדגם סבורים כי חשוב יותר לקדם הסכם עם הפלסטינים, לעומת 66% (עלייה של 11%) שמייחסים חשיבות רבה יותר לקידום הסכמים עם מדינות אחרות באזור.

בפילוח לפי המשיבים היהודים לסקר, המגמה מתחדדת: 78% מהציבור היהודי בישראל סבורים שחשוב לקדם הסכמים עם מדינות אחרות במזרח התיכון, יותר משחשוב לקדם הסכם מול הפלסטינים – עלייה של 12% מהסקר הקודם.

ממצאים אלו מצביעים על כך שרוב הולך וגדל מקרב הציבור הישראלי אינו סבור עוד שהמאמץ המדיני הישראלי צריך להתמקד בפלסטינים, אלא דווקא במדינות אחרות, בדומה למודל שהוצג ב"הסכמי אברהם".

מתן הקדימות להסכמים אזוריים על פני הסכם עם הפלסטינים חוצה מחנות פוליטיים

פילוח אידיאולוגי של העדפות הציבור היהודי בישראל מבהיר שלא רק רוב מכריע של מצביעי הימין, אלא גם רוב גדול של מצביעי המרכז ואפילו חלק נרחב ממצביעי השמאל נותנים קדימות להסכמים אזוריים נוסח "הסכמי אברהם" על פני חתירה להסכם שלום עם הפלסטינים.

מהסקר עולה כי רוב מכריע ממצביעי הימין (88%) סבורים שחתירה להסכמים עם מדינות ערב חשובה יותר מקידום הסכם מול הפלסטינים, אך גם רוב גדול ממצביעי המרכז (72%) חושבים אותו הדבר. רק 12% ממצביעי המרכז מאמינים שדווקא ההסכם מול הפלסטינים הוא החשוב יותר.

אפילו בקרב מצביעי השמאל, הנתונים כמעט שקולים: 47% מעדיפים לקדם הסכם עם מדינות אחרות במזה"ת, לעומת 49% שעדיין מאמינים שחשוב יותר לקדם הסכם עם הפלסטינים.

המגמה ברורה: גם בקרב קהלים שבעבר ראו בהסכם שלום בין ישראל לפלסטינים מפתח לשלום אזורי הולכת ומחלחלת ההבנה שהעתיד המדיני של ישראל טמון בחיזוק הקשרים האזוריים באופן שאינו מותנה בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מדינה פלסטינית: הציבור מתנגד

כמו בסקר שערכנו ב-2022, ביקשנו לבדוק אם הישראלים תומכים בהקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון ואם הם מוכנים לחלוקת ירושלים לשם כך. כדי לבחון זאת, שאלנו את משתתפי הסקר אם יתמכו בהקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון שמזרח ירושלים היא בירתה, ואם יתמכו בהקמת מדינה כזו כשירושלים נותרת בריבונות ישראל.

בתשובה לשאלה "האם תתמכו בהסכם שלום עם הפלסטינים, המלווה בהסדרי ביטחון, הכולל הקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון, כאשר מזרח ירושלים תהיה בירת המדינה הפלסטינית?" 68% מהנשאלים השיבו בשלילה – עלייה של 8% ביחס ל-2022. מקרב הנשאלים היהודים, 80% השיבו שלא יתמכו בהסכם כזה.

מקרב הנשאלים הערבים, הרוב השיבו שכן יתמכו בהסכם שלום בתנאים אלו, אולם מדובר עדיין בירידה בהשוואה לסקר הקודם – 61% לעומת 66% ב-2022. 22% מהמשתתפים הערבים, לעומת זאת, השיבו שלא יתמכו בהסכם כזה – עלייה של 5% מהסקר הקודם.

כששאלנו את משתתפי הסקר "האם תתמכו בהסכם שלום עם הפלסטינים, המלווה בהסדרי ביטחון, הכולל הקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון, כאשר מזרח ירושלים נשארת בריבונות ישראל?" 60% (עלייה של 8% מהסקר הקודם) מכלל המדגם ו-66% מקרב הנשאלים היהודים עדיין השיבו שלא.

מנתונים אלו עולה שרוב מובהק מקרב אזרחי ישראל מתנגד להקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון, עם או בלי חלוקת ירושלים; שמקרב הנשאלים היהודים, רוב מובהק מתנגד להקמת מדינה פלסטינית גם בתרחיש שבו כל ירושלים נותרת בידי ישראל, ושרוב מוחץ מתנגד לתרחיש שבו מזרח ירושלים עוברת לשליטה פלסטינית.

רוב הציבור: נסיגה מיו"ש תפגע בביטחון ישראל

אותה מגמה של פיכחון מדיני באה לידי ביטוי גם ביחסם של הישראלים לנסיגה משטחי יהודה ושומרון. מהסקר עולה שרוב הציבור בישראל מתנגד לנסיגה משטחי יהודה ושומרון ומאמין שהיא תפגע בביטחון המדינה, גם אם תיעשה במסגרת הסכם שלום שילוּוה בהסדרי ביטחון.

53% ממשתתפי הסקר השיבו שלדעתם ישראל בטוחה יותר במצב הנוכחי, מאשר אם ייחתם הסכם שלום עם הפלסטינים הכולל נסיגה משטחי יהודה ושומרון – עלייה של 4% מהסקר הקודם. בהתאם, רק 29% סבורים שישראל תהיה בטוחה יותר אם ייחתם הסכם שלום עם הפלסטינים הכולל נסיגה משטחי יהודה ושומרון – ירידה של 5% מהסקר הקודם.

בקרב הציבור היהודי, הפער חד עוד יותר: 63% חושבים שהמצב הקיים עדיף לישראל מבחינה ביטחונית על פני נסיגה מיהודה ושומרון במסגרת הסכם שלום מול הפלסטינים, לעומת18%  בלבד שמאמינים שהסכם שלום עם הפלסטינים יביא לביטחון רב יותר.

בדומה לכך, 61% מכלל הציבור (עלייה של 5% ביחס ל-2022) ו-67% מהיהודים (עלייה של 7% ביחס ל-2022) השיבו שנסיגה מיהודה ושומרון תפגע בביטחון ישראל גם אם היא תלוּוה בהסדרי ביטחון חזקים.

מתשובות אלו עולה שרוב מובהק מקרב הציבור הישראלי סבור שהסכם שלום עם הפלסטינים במחיר של נסיגה מיהודה ושומרון יפגע ביכולת של ישראל להגן על עצמה. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם עמדת תנועת הביטחוניסטים, הרואה בכל הסכם שלום לא מטרה אלא אמצעי למימוש היעד של שמירה על ביטחון ישראל לדורות – ולפיכך יש לתמוך בהסכם המקדם השגת יעד זה, ולהתנגד להסכם המסכן זאת.

יש לקדם שלום אזורי שמבוסס על אינטרסים משותפים

"הסקר החדש מבהיר שיותר ויותר אזרחים בישראל, מכל גוני הקשת הפוליטית, מאמינים בקידום שלום אזורי שאינו מבוסס על ויתורים, אלא על אינטרסים משותפים", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר. "הסכמי אברהם סימנו את הדרך להמשך העמקת הבריתות האסטרטגיות של ישראל עם מדינות מתונות במזרח התיכון וליצירת שיתופי פעולה כלכליים וביטחוניים, באופן שאינו תלוי בקידום הסכם מול הנהגה פלסטינית שהוכיחה פעם אחר פעם שאינה מעוניינת בכך."

"במקביל, הציבור הישראלי בשל להחליף את הפרדיגמה הכושלת של פתרון שתי המדינות בתפיסות מדיניות חדשות ומציאותיות יותר, כמו תוכנית האמירויות הפלסטיניות", אומר אביבי. "תוכנית זו מציעה לחלק את יהודה, שומרון ועזה לערי מדינה עצמאיות, שיחליפו את משטר החמאס הרצחני בעזה ואת השלטון המושחת ותומך הטרור של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. ביזור הכוח הצבאי והשלטוני בין חמולות מקומיות, באופן המתבסס על המבנה השבטי והמסורתי של החברה הפלסטינית, ימנע ממדינת טרור נוספת להתבסס על גבול ישראל. תוכנית האמירויות היא אחת משורה של תוכניות שמציבות חלופה רלוונטית לקונספציית אוסלו, שהוכחה כמסוכנת לביטחון ישראל. אלו הכיוונים שהשיח הציבורי בתחום המדיני צריך לעסוק בהן בשנים הקרובות".

לכתבה הקודמת בסדרה >

לכתבה הבאה בסדרה >

הפוסט מדד הביטחוניסטים 2025: התפכחות מאשליות בתחום המדיני? הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

"מדד הביטחוניסטים" הוא סדרת מחקרים כמותניים ואיכותניים שגלי מדידה שלה נערכים מדי כמה חודשים על ידי מחלקת המחקר שלנו, במטרה לבחון את עמדות הציבור הישראלי כלפי סוגיות מפתח בביטחון ובחברה.

בתחילת שנת 2022 עסק סקר מדד הביטחוניסטים במשימות הגדולות של ישראל. שלוש שנים חלפו מאז, אך האירועים הביטחוניים שהתרחשו בינתיים מצריכים בדיקה מחדש של דעת הקהל הישראלית, במיוחד לאחר מאורעות שבעה באוקטובר. מסיבה זו כלל הסקר הנוכחי שאלות זהות לאלו שנשאלו ב-2022, בתוספת שתי שאלות חדשות.

הסקר נערך בחודש פברואר 2025, על ידי מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, בליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם כלל 1,181 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, רמת דתיות וזיהוי פוליטי. מרווח טעות הדגימה המרבי עבור כלל המדגם הוא ±2.85% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (940 משיבים) מרווח הטעות הוא ±3.2% בהסתברות של 95%; ועבור המדגם הערבי (241 משיבים) הוא ±6.31% בהסתברות של 95%.

עבר לקדמת הבמה: ביטחון ישראל מול איומים חיצוניים

בסקר הנוכחי הצגנו לנשאלים את אותן משימות שהוצגו בסקר שנערך בשנת 2022, ובהן חיזוק המשילות והביטחון האישי, ביטחון ישראל מול איומים חיצוניים, יוקר המחיה, שיפור מערכת החינוך, סוגיות דת ומדינה, יחסי החוץ של ישראל ועוד. כמו בסקר הקודם, ביקשנו מהמשתתפים לבחור את המשימות החשובות ביותר עבור מדינת ישראל בשנים הקרובות. באופן זה ביקשנו לבחון אם וכיצד השתנה סדר העדיפויות של הציבור הישראלי במהלך השנתיים האחרונות.

גם השנה, המשימה שזוכה לדירוג הגבוה ביותר בסדר העדיפויות היא "חיזוק המשילות, הביטחון האישי וביטחון הפנים" – עם 62% מהמשיבים שסימנו אותה כאחת משלוש המשימות החשובות ביותר לדעתם. כלומר, מבחינת הציבור השינויים הדרמטיים שהתרחשו מאז 2022, כולל איום קיומי על מדינת ישראל, לא מפחיתים את חשיבות הביטחון האישי וביטחון הפנים.

השינוי הבולט ביותר בין הסקרים ניכר במקום השני ברשימה: בשנת 2022, רק 32% סימנו את "ביטחון ישראל מול איומים חיצוניים" כמשימה עיקרית. בסקר הנוכחי השיעור זינק ל-57% – עלייה חדה של 25% ושל שני מקומות בדירוג.

פילוח התשובות לפי משיבים יהודים מחדד את הפער אף יותר:
בסקר 2022, 36% מהנשאלים היהודים סימנו את "ביטחון ישראל מול איומים חיצוניים" כאחת המשימות הגדולות, ואילו בסקר הנוכחי, השיעור זינק ל-67% – עלייה של 31%.

בהמשך דירוג המשימות ניצבים יוקר המחיה ומחירי הדיור (50%), השסעים החברתיים בישראל (43%), שיפור מערכת החינוך (31%), סוגיות דת ומדינה (17%), שיפור מערכת הבריאות (12%), שיפור תשתיות התחבורה (10%), יחסי החוץ של ישראל (8%), ולבסוף, חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות (2%).

המשימות הביטחוניות: מלחמה בטרור, מוכנות צבאית והאיום האיראני

לאחר שבחנו את סדר העדיפויות של הציבור במגוון תחומים, בחרנו להתעמק ולבחון את חשיבות המשימות הפנימיות שבתוך תחום הביטחון. כמו בסקר הקודם, הצגנו לנשאלים שאלה נפרדת שהתמקדה רק בתחום הביטחוני, וביקשנו מהם לבחור את הנושאים הביטחוניים שחשוב ביותר לטפל בהם בשנים הקרובות.

הנושא הביטחוני שזוכה לעדיפות הגבוהה ביותר הוא "המלחמה בטרור הפיגועים בתוך ישראל", עם 57% – עלייה של מקום אחד בדירוג לעומת 2022. אחריו ניצבים "מוכנות צה"ל מול סוריה, לבנון ועזה" (51%) ו"האיום הגרעיני האיראני" (גם הוא 51%). נתון מעניין שאליו נתייחס בהמשך.

לעומת זאת, ירידה חדה נרשמה בדירוג משימת "המשילות בערים המעורבות ובצירים מרכזיים": בעוד בסקר שנערך ב-2022 היא דורגה במקום הראשון בין כלל המשימות הביטחוניות, עם 61% מהמשיבים, בסקר הנוכחי היא צנחה למקום הרביעי בלבד עם 38% מהמשיבים.

תוצאה זו מובנת לאור העובדה שהסקר משנת 2022 נערך חודשים ספורים לאחר הפרעות על רקע לאומני בערים המעורבות בישראל במהלך מבצע "שומר החומות", מה שהפך סוגיה זו לבוערת יותר בסדר היום הציבורי דאז.

בהמשך דירוג המשימות הביטחוניות הדחופות ביותר מופיעות "דה־לגיטימציה לישראל בעולם" (26%), "מוכנות העורף למתקפת טילים" (20%), "תגבור ערכי הציונות בישראל" (15%) ו"גילויי אנטישמיות נגד יהודים בעולם" (11%).

הזירה האיראנית: סוגיה ביטחונית, לא פוליטית

כאמור, אחד הנתונים הבולטים ביותר בסקר הנוכחי הוא העלייה החדה בתחושת הדחיפות הציבורית סביב סוגיית הגרעין האיראני. בעוד בסקר 2022, 35% מהמשיבים סימנו את האיום האיראני כאחת המשימות הביטחוניות המרכזיות של ישראל, בסקר 2025 הנתון הזה זינק ל־51% – עלייה של 16%. העלייה הזו משקפת בבירור את השפעת התלקחות הזירה האיראנית, שהתבטאה בשתי מתקפות ישירות של איראן נגד ישראל בשנה האחרונה.

נתון זה משמעותי במיוחד לאור העובדה שבשיח הציבורי והתקשורתי שקדם למלחמת חרבות ברזל, האיום האיראני סווג לעיתים קרובות כנושא שנוי במחלוקת – כזה שהעמדה לגביו שיקפה לא פעם השתייכות פוליטית. תנועת הביטחוניסטים יצאה נחרצות נגד תפיסה זו, ונראה כי המלחמה הבהירה לציבור הישראלי באופן נחרץ שהתמודדות עם האיום האיראני אינה סוגיה פוליטית, אלא משימה ביטחונית דחופה ומרכזית של מדינת ישראל לשנים הקרובות.

רוב הציבור היהודי בעד החלת ריבונות ביהודה ושומרון

כמו בסקר מ-2022, גם מהסקר הנוכחי עולה כי 67% מאזרחי ישראל היהודים תומכים בהחלת ריבונות על שטחי C – שנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית ומהווים כ־60% משטחי יהודה ושומרון.

עלייה חדה מהסקר הקודם נרשמה בשאלת החלת ריבונות מלאה על כלל שטחי יהודה ושומרון. מהסקר הנוכחי עולה כי 53% מהיהודים בישראל תומכים בהחלת ריבונות מלאה על שטחי יו"ש, לרבות שטחים שבשליטה אזרחית פלסטינית – זו עלייה של 13% מהסקר הקודם.

מנתונים אלו עולה תמונה ברורה, שלפיה לא זאת בלבד שהחלת ריבונות על שטחי C זוכה לרוב ברור בקרב הציבור היהודי בישראל, אלא שרובו תומך גם בהחלת ריבונות על שטחי יהודה ושומרון בכללותם.

יש משימות לאומיות נוספות

"הסקר הנוכחי מבטא המשך של מגמה שראינו כבר ב־2022 – הכרה עמוקה של הציבור הישראלי בכך שיש חשיבות מכרעת למוכנות הביטחונית של ישראל וליכולתה להתמודד בכוחות עצמה עם כל איום שנשקף לה – מחמאס, חיזבאללה והמשטר הג'יהאדיסטי בסוריה שניצבים על הגבולות שלנו, ועד המתקפות של איראן והחות'ים ממרחק", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר. "הציבור מבין שאי אפשר עוד להסתמך על אשליות שרווחו בעבר, כאילו אפשר להשלים עם פגיעה בריבונות הישראלית, או עם מציאות שבה האויבים שלנו מתעצמים מבחינה צבאית באופן שיכול לסכן את ביטחון המדינה."

עם זאת, אביבי מדגיש כי יש משימות לאומיות חשובות שממשיכות להידחק לשוליים: "שיפור מערכת החינוך, חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות, מאבק באנטישמיות הגואה בעולם וחיזוק ההכרה של כל יהודי בעולם שישראל היא הבית שלו – אלו לא נושאים זניחים, אלא יעדי ליבה של החזון הציוני. בלי חינוך לזהות, לערכים ולאחריות לאומית אין עמוד שדרה פנימי לחברה הישראלית. ורק חיבור חי ואקטיבי עם העם היהודי בתפוצות והגברת העלייה יבטיחו שישראל תמשיך להגשים את ייעודה ההיסטורי."

לכתבה הבאה בסדרה >

הפוסט מדד הביטחוניסטים 2025: המשימות הגדולות של ישראל הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

"מדד הביטחוניסטים" הוא מחקר מתמשך שנערך בחברה הישראלית בנושאי ביטחון, צבא וחברה. הפעם התמקד המדד בנושא החינוך – תחום שנמצא בראש מעייניה של תנועת הביטחוניסטים, אשר רואה בו את המסד לביטחון ישראל. במסגרת הסקר נשאלו שאלות שונות הנוגעות בין היתר לתכנים הנלמדים בבתי הספר, לתחומי האחריות של המסגרות החינוכיות, ולתפקידה של מערכת החינוך בעיצוב הזהות של הפרט והקולקטיב.

בשתי הכתבות הקרובות נסקור את ממצאי הסקר ואת התובנות העולות ממנו. הכתבה הנוכחית תתמקד בערכים שיש להקנות לתלמידים בישראל, בתכנים הלימודיים ובאופן שבו מערכת החינוך מכינה את התלמידים לחיים המקצועיים והאזרחיים. בכתבה הבאה נבחן את הקשר שבין חינוך לביטחון ואת תפקידם של התיכונים בהכנה לצה"ל.

הסקר נערך במהלך חודש ספטמבר 2024 בליווי אקדמי של ד"ר רונן איציק ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. הסקר נערך בקרב 1,611 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,611 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.5% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (1,354 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (257 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.2% בהסתברות של 95%.

מהתיכון לאן? הכשרת התלמידים לחיים הבוגרים

כבר ממבט ראשון בתוצאות הסקר עולה מסקנה אחת ברורה בנוגע למערכת החינוך בישראל: נדרש עדכון דחוף למערכת. הרוב המוחלט של הציבור הישראלי סבור שהמערכת נכשלת בכל הקשור להכנת התלמידים לחיים הבוגרים, הן בפן המקצועי והן בפן האזרחי.

לפי התוצאות, 80% מכלל הנשאלים ציינו שמערכת החינוך לא מכינה את התלמידים לחיים המקצועיים ולהשתלבות בשוק העבודה, או שהיא מכינה אותם באופן מועט בלבד, ו-75% מהם ציינו שהמערכת לא מכינה את התלמידים לחיים האזרחיים בישראל, או שהיא מכינה אותם באופן מועט בלבד.

היבט נוסף שמצביע על הדרישה לשינוי הוא שאלת בתי הספר המקצועיים והחקלאיים שנעלמו עם השנים מהנוף החינוכי בישראל. 85% מכלל הנשאלים תומכים בפיתוח תיכונים מקצועיים שיכשירו בוגרים לעבודה בתחומי התעשייה, ו-70% מהם תומכים בפיתוח של תיכונים חקלאיים. הציבור מבין היטב, כך נראה, שלאחר השבעה באוקטובר ישראל צריכה לאמץ סדרי עדיפויות חדשים, ובתוכם עצמאות בתחום ייצור אמצעי לחימה ותחמושת, וחיזוק החקלאות.

"הקשר שבין תעשייה וחקלאות לבין ביטחון לאומי היה ברור עוד לפני קום המדינה, וכבר טרומפלדור קבע כי קו הביטחון של ישראל יהיה כקו המחרשה", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר. "גם אנחנו בתנועה מאמינים בקשר ההדוק הזה, ולכן סבורים שיש להחזיר את התיכונים המקצועיים והחקלאיים שרווחו בראשית המדינה. תיכונים כאלה גם יאפשרו לתלמידים רבים שכיום לא מסתדרים במערכת החינוך לסיים את שנות הלימוד עם הסמכה מקצועית, גם יזרימו לשוק העבודה הישראלי כוח אדם איכותי שיפחית את התלות בעובדים זרים וביבוא, וגם יחזקו את הקשר הערכי שבין האזרחים לארצם".

שאלת הערכים: תפקידה המהותי של מערכת החינוך

תנועת הביטחוניסטים מאמינה שאחד מתפקידי מערכת החינוך הוא לחנך לערכים ולא רק לידע. גם נקודה זו התחדדה לאחר השבעה באוקטובר, כאשר התברר שהחברה הישראלית חייבת להיות חברה סולידרית ומשרתת כדי להתקיים. במסגרת הסקר התבקשו המשתתפים לענות על מספר שאלות הנוגעות לתפקידה הערכי של מערכת החינוך בישראל, הן במסגרות היהודיות והן במסגרות הערביות.

לפי תוצאות המדגם המשולב, 65% מכלל הנשאלים סבורים כי מערכת החינוך שמה דגש רב מדי על ציונים, ו-77% מהם סבורים שהמערכת לא שמה מספיק דגש על ערכים. כמו כן, כשהתבקשו המשיבים לבחור מהי המטרה המרכזית של מערכת החינוך, 48% מכלל מהנשאלים ציינו כי המטרה היא לקדם ערכים של פיתוח אישי, לעומת 52% שציינו כי מטרתה העליונה של המערכת היא לקדם ערכים של קבוצתיות ושיתוף פעולה.

"החשיבות המוחלטת של נושא הציונים וההישגים האישיים, ובדגש על מקצועות ריאליים, מצביעה על כך שהמערכת ממקדת את מאמציה להכין את הנוער ללימודים אקדמיים. בכך היא קושרת בהכרח את התפתחות הנוער לסטנדרט הנדרש במוסדות להשכלה גבוהה, כיעד אישי חיוני להשגה", אומר אל"מ (במיל') ד"ר רונן איציק. "כשלעצמו, הדבר אינו פסול, אך הוא בא באופן מובהק על חשבון הזמן והמשאבים שאותם מערכת החינוך יכולה להקדיש לחינוך לערכים ולבניית אתוס לאומי התואם את הייחודיות של מדינת ישראל. הממצאים מציגים חוסר איזון מטריד בהעדפת ערך האינדיבידואל על פני הקולקטיב – דבר שאינו תואם את המציאות בחברה הישראלית על אתגריה המורכבים".

המשתתפים התבקשו גם לסמן את הערכים שלדעתם הכי חשוב להקנות לתלמידים בישראל. למקום הראשון הגיע הערך אחריות אישית, שאותו בחרו 68% מכלל הנשאלים. מייד אחריו נמצאים הערכים סובלנות (64%), אהבת המדינה (60%), חיבור לציונות (51%) וחיבור למסורת (48%). בתחתית הטבלה הופיעו הערכים חשיבות העזרה לחלש (41%) וחשיבות השירות למדינה (37%).

ראוי להדגיש כי בנוגע לחלק מן הערכים נרשמו פערים משמעותיים בין היהודים לערבים. כך, למשל, בערך אהבת המדינה בחרו 66% מהיהודים לעומת 28% מהערבים.

מבט על הפילוח האידיאולוגי חושף גם הוא כמה פערים לא מבוטלים: 68% מהנשאלים בימין בחרו בערך חינוך לציונות, לעומת 43% בשמאל; 74% מהנשאלים בימין בחרו בערך אהבת המדינה, לעומת 45% בשמאל; 47% מהנשאלים בימין בחרו בסובלנות, לעומת 91% בשמאל; ו-31% מהנשאלים בימים בחרו בחשיבה ביקורתית, לעומת 75% בשמאל. הפער המשמעותי ביותר נרשם סביב הערך חיבור למסורת, שבו בחרו 70% מהימין אך רק 9% מהשמאל.

"משמח לראות שהערכים אהבת המדינה וחיבור לציונות נמצאים בראש הטבלה, ושרוב הציבור הישראלי מבין שחשוב להקנות אותם לתלמידים במערכת החינוך", אומר אביבי. "עם זאת, הפערים האידיאולוגיים שהתגלו סביב ערכים אלה הם מדאיגים, ומוכיחים את מה שאנחנו בתנועת הביטחוניסטים טוענים כבר מזמן – הציונות הפכה מעניין מהותי לעניין פוליטי, ויש בכך איום גדול על צדקת דרכנו ועל קיומנו כאן".

מערכת החינוך כמעצבת זהות

מתוך הבנה שלמערכת החינוך יש גם תפקיד חשוב כמעצבת זהות אישית ולאומית, חלק מן השאלות בסקר הופנו רק לציבור היהודי או רק לציבור הערבי.

כך, למשל, התבקשו המשתתפים היהודים לציין מהם התכנים הלימודיים שעליהם הכי חשוב לשים דגש על מנת לחבר את התלמידים לזהות יהודית ולמורשת. למקום הראשון הגיע התחום של תולדות העם היהודי ותולדות השואה, שבו בחרו 62% מהמשתתפים היהודים. אחריו נמצאים התחומים היסטוריה של ארץ ישראל (47%), חגים ומסורת (40%), ידיעת הארץ (35%) ותולדות הציונות (33%).

מבט על הפילוח האידיאולוגי בין ימין, מרכז ושמאל מראה שיש אחוזי הצבעה כמעט זהים בנוגע לתחום של תולדות העם היהודי, וכן לתחום של תולדות הציונות. עם זאת, בנוגע לתחומי דעת אחרים התגלו מחלוקות. לדוגמה: 53% מהנשאלים בימים בחרו בתחום של חגים ומסורת, לעומת 12% בשמאל, ו-7% בימין בחרו בספרות ותרבות ישראלית לעומת 37% בשמאל.

נראה, אם כך, שיש בסיס הסכמה רחב בקרב הציבור הישראלי בנוגע למרבית תחומי הדעת. עם זאת, עדיין קיימים פערים בנוגע לתחומי דעת אחרים, אך נראה שהם קשורים בעיקר לזיקה לדת. הימין, באופן מסורתי, קרוב יותר לדת, ועל כן בחר בתחום של חגים ומסורת. השמאל, לעומת זאת, מחובר יותר לעולמות הרוח החילוניים, ועל כן בחר בספרות ותרבות.

לאורך השנים נשמעו מתוך הציבור הערבי קולות של ביקורת על החינוך הערבי בישראל, ועלו הצעות לבצע רפורמות שונות במטרה לשפר אותו. במטרה לבדוק את דעת הציבור הערבי כיום התבקשו המשתתפים מהמגזר הערבי לענות על מספר שאלות ייעודיות. שתיים מן השאלות הללו עסקו בגוף שאמור להיות אמון על תוכנית הלימודים הפורמלית לערביי ישראל. השאלה הראשונה התמקדה במקצועות כלליים כמו מתמטיקה, אנגלית ומדעים, והשאלה השנייה התמקדה במקצועות שיש להם קשר הדוק לאתוס הלאומי כמו היסטוריה, ספרות ואזרחות.

מהתוצאות עולה בבירור כי רוב הציבור הערבי מעוניין להשאיר את המצב כמות שהוא – כלומר שתוכנית הלימודים תמשיך להיות תחת אגף החינוך בחברה הערבית במשרד החינוך הישראלי (58% ו-49% אחוזי תמיכה בהתאמה עבור כל אחת מהשאלות). חלק מן המשתתפים ציינו כי היו רוצים שתוכנית הלימודים תעבור לאחריות של מועצה פדגוגית ערבית, בפיקוח משרד החינוך, בדומה למועצות הפדגוגיות של החינוך הממלכתי-דתי והחינוך החרדי (37% ו-41% אחוזי תמיכה בהתאמה). רק מיעוט מבין הנשאלים ציין שהיה מעוניין להעביר את תוכנית הלימודים במגזר הערבי לאחריות של גוף מטעם מערכת החינוך ברשות הפלסטינית (5% ו-10% בהתאמה).

מעבר לשאלות הנפרדות, כל משתתפי הסקר התבקשו לציין אם היו מוכנים לשלוח את ילדיהם ללמוד בבית ספר מעורב של יהודים וערבים. הנתונים חושפים תוצאות כמעט הפוכות בשני המגזרים – בקרב היהודים 68% מהנשאלים ענו בשלילה ורק 32% ענו בחיוב. בקרב הערבים 29% ענו בשלילה ואילו 71% ענו בחיוב.

מהנתון הזה אפשר לגזור מסקנות שונות. ייתכן שאחרי השבעה באוקטובר קיימת חשדנות רבה יותר מצד הציבור היהודי, וזו הסיבה שרוב היהודים לא מעוניינים שילדיהם ילמדו עם ערבים. ייתכן גם שהמקור לפער נעוץ באיכות של מערכות החינוך השונות, ואולי הציבור הערבי סבור שילדיו יֵצאו נשכרים אם ילמדו בחינוך היהודי. מסקנה אפשרית נוספת היא שלאחר השבעה באוקטובר ערביי ישראל מרגישים קרובים יותר לציבור הישראלי.

הציבור רוצה שינוי: סיכום ומסקנות

תנועת הביטחוניסטים רואה בחינוך אבן יסוד בעיצוב האזרחים, בשימור האתוס הלאומי ובביסוס הביטחון, ועל כן לוקחת את תוצאות הסקר בכובד ראש.

מעל לכול, נראה שרוב הציבור – ללא קשר לשיוכו המגזרי או הפוליטי – סבור מערכת החינוך בישראל כושלת בהכנת התלמידים לחיים הבוגרים. מעבר לכך, רוב הנשאלים מאמינים שבתי הספר צריכים לשים פחות דגש על ציונים ויותר דגש על ערכים, ולקדם את הקבוצתיות ושיתוף הפעולה בקרב התלמידים.

הפוסט מדד הביטחוניסטים: חינוך וביטחון – שאלות יסוד הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

"מדד הביטחוניסטים" הוא מחקר מתמשך שנערך בחברה הישראלית בנושאי ביטחון, צבא וחברה. הפעם התמקד המדד בנושא החינוך – תחום שבעיני תנועת הביטחוניסטים הוא המסד של ביטחון ישראל. במסגרת הסקר נשאלו שאלות שונות הנוגעות בין היתר לתכנים הנלמדים בבתי הספר, לתחומי האחריות של המסגרות החינוכיות, ולתפקידה של מערכת החינוך בעיצוב הזהות של הפרט והקולקטיב.

הכתבה הקודמת בסדרה עסקה בערכים שיש להקנות לתלמידים בישראל, בתכנים הלימודיים ובאופן שבו מערכת החינוך מכינה את התלמידים לחיים המקצועיים והאזרחיים. הכתבה הנוכחית תבחן את הקשר שבין חינוך לביטחון ואת תפקידם של התיכונים בהכנה לשירות בצה"ל.

הסקר נערך במהלך חודש ספטמבר 2024 בליווי אקדמי של ד"ר רונן איציק ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. הסקר נערך בקרב 1,611 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,611 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.5% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (1,354 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (257 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.2% בהסתברות של 95%.

לעסוק או לא לעסוק? סוגיות ביטחוניות בתוכנית הלימודים

תנועת הביטחוניסטים מאמינה שלחינוך יש השפעה רבה על כינון הביטחון הלאומי ועל ביסוס האתוס המשותף של החברה הישראלית – שני תחומים ההכרחיים לקיומנו כאן. במסגרת המדד הוחלט לבדוק אם גם הציבור הישראלי מזהה קשר בין חינוך לבין ביטחון.

לפי התוצאות 93% מהיהודים, ו-86% מכלל הנשאלים, מסכימים עם הטענה שלפיה החינוך הוא אבן יסוד בביטחון הלאומי של ישראל. כמו כן, 90% מהיהודים ו-83% מכלל הנשאלים מסכימים עם הטענה שלפיה למערכת החינוך יש תפקיד מכריע בעיצוב האתוס הלאומי.

מתוך האמונה בקשר ההדוק שבין חינוך לביטחון, והצורך הבולט לבנות במדינת ישראל אתוס של חברה משרתת שמוקירה את המשרתים, תנועת הביטחוניסטים סבורה שעל מערכת החינוך בישראל מוטלת האחריות לעסוק באיומים האסטרטגיים ובנושאים הנוגעים לביטחון הלאומי. סוגיות אלו נבדקו גם הן במסגרת הסקר.

המשתתפים נשאלו עד כמה לדעתם מערכת החינוך בישראל עוסקת כיום באיומים הביטחוניים הקיימים. מהתשובות עולה כי 67% מכלל הנשאלים סבורים שמערכת החינוך לא עוסקת כלל או עוסקת במידה מועטה בלבד באיומים הביטחוניים שנמצאים לפתחה של מדינת ישראל. מבין הנשאלים שציינו שהמערכת כן עוסקת בתכנים אלה, 26% סימנו שהעיסוק הוא במידה סבירה, 5% סימנו שהעיסוק הוא במידה טובה, ורק 2% סימנו שמערכת החינוך עוסקת באיומים הביטחוניים הקיימים במידה טובה מאוד.

המשתתפים נשאלו גם אם לדעתם חשוב שמערכת החינוך תוסיף לתוכנית הלימודים שיעורים הנוגעים לנושאי ביטחון לאומי כמו האיומים הרב-זירתיים שבפניהם עומדת מדינת ישראל, המאבק מול איראן והסכסוך הישראלי-פלסטיני. %86 מהנשאלים – יהודים וערבים – ציינו שחשוב להוסיף תכנים כאלה לתוכנית הלימודים. מתוכם %40 ציינו שהוספת תכנים כאלה חשובה במידה רבה.

"ממצאי המחקר מצביעים על פער חמור בהכנה של הנוער בישראל לקראת אתגרי החיים הייחודיים למדינת ישראל, ובדגש על השלב החיוני שמצפה לבני הנוער: הגיוס לצבא ההגנה לישראל", אומר אל"מ (מיל') ד"ר רונן איציק. "חוסר ההיכרות עם האתגרים הביטחוניים המקיפים את המדינה מוביל לפגיעה בהבנת הצורך שבשירות הצבאי, ובדגש על הצורך שבשירות הקרבי המבצעי. הדבר אינו תואם את המציאות הקיימת, שבה רק מחצית מהנוער הישראלי משלים שירות חובה בצה"ל, ובטח נוכח התקופה המורכבת בה אנו חיים".

מתלמידים לחיילים: תפקיד התיכונים בהכנה לצה"ל

בישראל רוב התלמידים מתגייסים לשירות צבאי זמן קצר לאחר סיום לימודיהם. מציאות זו מובילה לכך שברוב המקרים הזמן היחיד להכין את אותם תלמידים לשירות שמצפה להם הוא במהלך בית הספר התיכון. במסגרת המדד נבחנו השאלות עד כמה התיכונים צריכים לעסוק בנושא ההכנה לצה"ל, ומהן פעילויות ההכנה האפקטיביות ביותר.

התוצאות מראות כי 95% מהנשאלים היהודים מאמינים שהתיכונים צריכים לעסוק במידה כזו או אחרת בהכנה לצה"ל, ורק 5% סבורים שאין לעסוק בכך כלל. מבין אלה שציינו כי יש לעסוק בתיכונים בנושא ההכנה לצה"ל, כמעט 50% סימנו שהעיסוק צריך להיות במידה רבה.

נוסף על כך התבקשו המשתתפים לסמן מהן פעולות ההכנה לצה"ל המשמעותיות ביותר בעיניהם. למקום הראשון הגיעו טיולים וסיורי מורשת ברחבי ישראל, שבהם בחרו 70% מהנשאלים. הפעילויות המשמעותיות הבאות הן מפגש עם בוגרי בית הספר שמשרתים בצה"ל (47%), פעילות בתנועות נוער (39%), השתתפות בשבוע גדנ"ע (35%) והשתתפות בהרצאות של אנשי צבא וביטחון (34%).

"ההכנה לשירות משמעותי בצה"ל מתחילה כבר בתיכון, ובתי ספר שמתנערים מהעיסוק בתכנים אלה פוגעים קודם כול בתלמידים שלהם ולא מאפשרים להם לקבל את הידע והכלים הדרושים להם לשלב הבא בחייהם", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר. "גם אנחנו בביטחוניסטים משתדלים לסייע בהכנת הצעירים והצעירות לשירות הצבאי ולכן מקיימים הרצאות בנושאי ביטחון וסיורי מורשת שמיועדים לבני נוער".

החינוך הוא אבן היסוד של הביטחון: סיכום ומסקנות

על מנת להבטיח את ביטחון ישראל, החברה הישראלית נדרשת להיות חברה משרתת. עם זאת, אין הדבר אומר שצריך לקדש רק את ערכי הקבוצתיות ואת נושאי הביטחון. השאיפה של תנועת הביטחוניסטים היא לראות כאן חברה שהיא "בין אתונה לספרטה" – כלומר מצד אחד חברה עם תרבות משגשגת והשכלה עשירה, ומצד שני חברה ערכית עם נכונות לבצע הקרבה אישית למען הכלל.

מערכת החינוך היא זו שאמונה על עיצוב הדור הבא של אזרחי המדינה, ולכן היא גם זו שאמורה להיות אחראית על פיתוח ההשכלה ועל הקניית הערכים. עם זאת, כפי שעולה מתוצאות הסקר, מערכת החינוך כושלת לא פעם בביצוע תפקידה.

ההבנה הזאת הביאה את תנועת הביטחוניסטים לקחת על עצמה גם את נושא החינוך. חברי התנועה נפגשים לעיתים קרובות עם תלמידי תיכונים ועם חניכים של מכינות קדם-צבאיות, עורכים סיורי מורשת לבני נוער, ומעבירים הרצאות ומפגשים בנושאי זהות לאומית וביטחון. בימים אלה התנועה גם שוקדת על הקמת מכינה קדם-צבאית חדשה בשם "תקומה" שתוקם ביישוב תקומה בעוטף עזה, ותתמקד בערכי הציונות, בחיבור לארץ ובביסוס האתוס הלאומי.

הפוסט מדד הביטחוניסטים: חינוך וערכים – חינוך כבסיס לביטחון הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

במסגרת מיזם "מדד הביטחוניסטים", מחקר מתמשך בחברה הישראלית בנושאי ביטחון, צבא וחברה, בדקנו הפעם סוגיה שעלתה למרכז הבמה לאחר אירועי השבעה באוקטובר: תפקידו של האזרח באסטרטגיית הביטחון הלאומי.

בסדרת הכתבות הקרובה נסקור את ממצאי הסקר ואת התובנות העולות ממנו. בכתבה הקודמת התמקדנו באופן שבו הציבור בישראל תופס את תפקידו של האזרח בשמירה על הביטחון הלאומי בשגרה ובחירום, ובדעת הציבור על גיוס חרדים ועל מעורבות הנוער. בכתבה הנוכחית נבחן באופן ממוקד את האופן שבו הציבור הישראלי תופס את תרומתן של ההתיישבות, החקלאות והתעשייה לאסטרטגיית הביטחון הלאומי.

הסקר נערך במהלך חודש מאי 2024 בליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. הסקר נערך בקרב 1,453 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, והוא עבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,453 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.6% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (1,079 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (374 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±5.1% בהסתברות של 95%.

תורמת או לא תורמת? ההתיישבות היהודית ביו"ש, בעזה ובסמוך לגבולות

בסקר נשאלו המשתתפים סדרת שאלות הבודקת את התייחסותם להתיישבות, בסמוך לגבולות ובעוטפים, ולמידת תרומתה לביטחון המדינה. בנוגע לשאלה אם ההתיישבות בסמוך לגבולות המדינה תורמת לשמירה על הביטחון הלאומי. 70% מכלל הנשאלים ו-83% מהיהודים ענו בחיוב. פילוח אידיאולוגי חושף פערים משמעותיים: בימין %92 חושבים שההתיישבות בסמוך לגבולות תורמת לביטחון, במרכז %72 ובשמאל %65.

עוד נשאלו המשתתפים אם ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון תורמת לשמירה על ביטחון המדינה.% 53 מכלל הנשאלים ו-65% מהיהודים השיבו בחיוב. בשאלה זו הפערים האידיאולוגיים שהתגלו בין הקבוצות הפוליטיות השונות משמעותיים אף יותר: בימין 88% סבורים שההתיישבות ביו"ש תורמת לביטחון, במרכז 42% ובשמאל רק 17%.

המשתתפים נשאלו גם אם ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון תורמת לביטחון תושבי גוש דן. על כך השיבו 58% מכלל הנשאלים ו-70% מהיהודים בחיוב.

סוגיית ההתיישבות היהודית ברצועת עזה נבחנה גם היא במסגרת הסקר. מהתוצאות מתברר כי 49% מהנשאלים ו-58% מהיהודים סבורים שהתיישבות יהודית בתוך רצועת עזה תגביר את ביטחונם של תושבי הדרום. בהסתכלות אידיאולוגית מתגלים הפערים בין הקבוצות הפוליטיות: בימין 81% מאמינים שהתיישבות ברצועת עזה תגביר את ביטחונם של תושבי הדרום, במרכז 32% חושבים כך, ובשמאל רק 14%.

במסגרת השאלות הנוגעות להתיישבות גם נשאלו משתתפי הסקר אם לדעתם מדינת ישראל צריכה לחמש יישובים בקווי העימות. %85 מכלל הנשאלים ענו בחיוב, אך בהסתכלות לפי שיוך לאומי נמצא הבדל ניכר. 93% מהיהודים חושבים שהמדינה צריכה לחמש יישובים בקווי העימות, ורק 57% מהערבים חושבים כך גם הם.

מכל הקשת הפוליטית: תמיכה רחבה בענף החקלאות

המדד בחן גם את ענף החקלאות ואת מידת תרומתו לביטחון הלאומי.

מהתוצאות עולה שהישראלים מוצאים קשר הדוק בין החקלאות לבין העצמאות הלאומית וההגנה על המדינה: 82% מכלל הנשאלים מאמינים שהחקלאות הישראלית חשובה לחיבור אזרחי המדינה לארצם; 79% סבורים שמדינת ישראל צריכה להסתמך פחות על יבוא ויותר על ייצור מקומי של מזון; ו-75% מהנשאלים חושבים שהחקלאות חשובה לשמירה על גבולות המדינה. באופן דומה, 78% מהנשאלים ציינו שמדינת ישראל צריכה לעודד צעירים לעסוק בחקלאות ו-77% ציינו שהמדינה צריכה לעודד הקמה של בתי ספר חקלאיים.

ההיגדים השונים הניבו תוצאות יחסית דומות בין ימין, מרכז ושמאל, אך בפילוח לפי לאום התגלו פערים. כך, למשל, מתברר כי 86% מהיהודים מאמינים שהחקלאות מחברת את האזרחים לארצם, לעומת 63% מהערבים. כמו כן, 83% מהיהודים חושבים שהחקלאות תורמת לשמירה על גבולות המדינה, אך רק 53% מהערבים מסכימים עם כך.

מבתי ספר מקצועיים ועד להיי-טק: תרומת התעשייה הישראלית לביטחון

לסיום עסק הסקר בתעשייה הישראלית ובתרומתה לאסטרטגיית הביטחון הלאומי. גם התעשייה, בדומה לחקלאות, רשמה אחוזי תמיכה גבוהים: 90% מכלל משתתפי הסקר סבורים שהמדינה צריכה להשקיע בפיתוח טכנולוגיות הייטק ובינה מלאכותית לצורכי ביטחון, ו-83% חושבים שהמדינה צריכה לפתח יכולת ייצור עצמית של פגזים ותחמושת.

אחוזי התמיכה הגבוהים בפיתוח הטכנולוגיה והתעשייה הם ככל הנראה תוצר ישיר של לקחי המלחמה. במהלך מלחמת חרבות ברזל התברר עד כמה התלות ביבוא אמצעי לחימה ממדינות אחרות מגבילה את ישראל, ונראה שכעת הציבור מבין שיש לשאוף לעצמאות גם בשדות הפיתוח והייצור.

באופן דומה, נראה שהציבור מבין שבשביל להגיע לאותה עצמאות יש צורך בכוח אדם מקצועי ומוכשר. מהנתונים עולה כי 84% מכלל הנשאלים סבורים שהמדינה צריכה לעודד פתיחת בתי ספר מקצועיים להכשרת עובדי תעשייה, ו-81% חושבים שהמדינה צריכה לעודד צעירים להיכנס לענף הבנייה כדי להפחית תלות בעובדים זרים. מעניין לראות שהיהודים והערבים תומכים בהקמת בתי ספר מקצועיים ובשילוב צעירים בענף הבנייה כמעט באותה המידה, כך שנראה שמדובר באינטרס שמשרת את שני המגזרים.

ביטחון הוא הרבה מעבר לצבא: סיכום ומסקנות

מדד הביטחוניסטים האחרון נועד לבדוק עד כמה האזרח הפרטי יכול לתרום לאסטרטגיית הביטחון של המדינה, מתוך הבנה שהביטחון נוגע לתחומי חיים רבים. כדי לבסס תמונה רחבה נבחנו שלושה תחומים אזרחיים מרכזיים אשר עשויים להשפיע על הביטחון הלאומי: התיישבות, חקלאות ותעשייה.

אחרי אסון השבעה באוקטובר, נראה שהציבור הישראלי מבין שמדינת ישראל מוכרחה לצמצם את התלות במדינות אחרות. לצורך כך, המדינה צריכה לחזק את ענפי החקלאות התעשייה והבנייה, וגם לדאוג להכשרת כוח אדם מקצועי.

גם בתחום ההתיישבות ניכר שינוי תפיסתי מהותי. חרף המחלוקות הפוליטיות, נראה שרוב הציבור היהודי תומך בהתיישבות יהודית – גם ביו"ש ובעזה – ורואה בה חלק בלתי נפרד מאסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל.

"הרעיון לשלב אזרחים במאמץ הצבאי יכול להישמע מוזר ואף צורם לאנשים רבים, אך במציאות הביטחונית של מדינת ישראל השילוב הזה הוא הכרחי", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר. "חשוב להדגיש שלא מדובר ברעיון חדש. כבר אבות תנועת העבודה, ובראשם בן-גוריון, הבינו את החשיבות של התיישבות יהודית רחבת היקף. באופן דומה היה ברור למנהיגים בראשית המדינה שלנוכחות של החקלאי הישראלי יש תפקיד מהותי בקביעת הגבולות ובהשלטת ריבונות. באשר לתעשייה, גם כאן מדובר בנושא שנידון כבר לפני שנים. בעבר מדינת ישראל השקיעה רבות בתעשייה האזרחית והביטחונית, מתוך הבנה שככל שנהיה פחות תלויים במדינות אחרות כך נהיה יותר עצמאיים. עם השנים חלה התרחקות מהתפיסה הזאת והתעשייה הישראלית החלה להתבסס יותר ויותר על יבוא. המלחמה הנוכחית הבהירה שעלינו לחזור לייצור עצמי, במיוחד בכל הקשור לפיתוח נשק ואמצעי לחימה. הציבור כבר מבין זאת, עכשיו רק צריך שמקבלי ההחלטות יפעלו בהתאם".

הפוסט מדד הביטחוניסטים: התיישבות, חקלאות ותעשייה הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

במסגרת מיזם "מדד הביטחוניסטים", מחקר מתמשך בחברה הישראלית בנושאי ביטחון, צבא וחברה, בדקנו הפעם סוגיה שעלתה למרכז הבמה לאחר אירועי השבעה באוקטובר: תפקידו של האזרח באסטרטגיית הביטחון הלאומי.

בסדרת הכתבות הקרובה נסקור את ממצאי הסקר והתובנות העולות ממנו. הכתבה הנוכחית תתמקד באופן שבו הציבור בישראל תופס את תפקידו של האזרח בשמירה על הביטחון הלאומי בשגרה ובחירום, וכן בדעת הציבור על גיוס חרדים ועל מעורבות הנוער. בכתבה הבאה נבחן באופן ממוקד יותר את תחומי ההתיישבות, החקלאות והתעשייה, ואת תרומתם לביטחון המדינה.

הסקר נערך במהלך חודש מאי 2024 בליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. הסקר נערך בקרב 1,453 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, והוא עבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,453 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.6% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (1,079 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (374 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±5.1% בהסתברות של 95%.

לסכן את החיים למען המולדת? רוב האזרחים מוכנים לכך

בחלקו הראשון של הסקר נשאלו המשתתפים סדרת שאלות שמטרתה להבין עד כמה האזרחים בישראל צריכים לקחת חלק פעיל בשמירה על ביטחון המדינה. 81% מכלל הנשאלים סבורים שבעת חירום האזרחים צריכים להירתם לשמירה על הביטחון, ו-58% מכלל הנשאלים סבורים שהאזרחים צריכים להשתתף בשמירה על ביטחון המדינה גם בשגרה. פילוח לפי לאום ולפי זיהוי אידיאולוגי של הנתונים חושף פערים משמעותיים בתשובות: בימין 91% סבורים שהאזרחים צריכים לקחת חלק פעיל בשמירה על ביטחון המדינה בחירום, ו-66% סבורים שיש לעשות זאת גם בשגרה; במרכז הסכימו 82% שהאזרחים צריכים להיות מעורבים בביטחון בחירום, ו-53% ציינו שגם בשגרה; בשמאל, 70% הסכימו עם ההיגד שנוגע לזמני חירום, ו-37% בלבד הסכימו שהאזרחים צריכים להיות מעורבים בביטחון גם בשגרה. בקרב ערביי ישראל, 68% הסכימו עם ההיגד הראשון ו-61% עם ההיגד השני. אפשר לראות הבדלי תפיסה משמעותיים בין ערבים ליהודים בכל הנוגע לתפקיד האזרח באסטרטגיית הביטחון בשגרה, בהשוואה לעיתות חירום, כאשר ערביי ישראל תופסים תפקיד זה כמשמעותי יותר בהשוואה למרכז ולשמאל בקרב היהודים בישראל.

עוד נשאלו המשתתפים אם במלחמת קיום הם יהיו מוכנים לסכן את חייהם לצורך הגנת המולדת. על השאלה הזאת ענו 71% מכלל הנשאלים בחיוב, אך גם כאן נרשמו פערים משמעותיים בין הקבוצות האידיאולוגיות השונות. בימין 86% מהנשאלים מוכנים לסכן את חייהם למען המולדת, במרכז 70% ובשמאל 60%.

עוד נשאלו משתתפי הסקר אם לדעתם יש להקים משמר לאומי המורכב מיוצאי צבא שתפקידו להבטיח את ביטחון הפנים. 63% מכלל הנשאלים ציינו שיש לעשות זאת, אך שוב התגלו פערים אידיאולוגיים ניכרים: בימין 86% תומכים בהקמת משמר לאומי, במרכז 50%, ובשמאל 31% בלבד.

בין לימוד תורה לשירות מילואים: הפעולות שתורמות לביטחון המדינה

משתתפי המדד התבקשו לסמן אילו פעולות לדעתם תורמות לשמירה על ביטחון המדינה. למקום הראשון במדרג, הגיע "שירות מילואים" עם 88 אחוזי הצבעה, מייד אחריו "התנדבות בכיתות כוננות" עם 86 אחוזי הצבעה, ולמקום השלישי הגיע "שירות צבאי סדיר" עם 84 אחוזי הצבעה. בהמשך המדרג נמצאים התנדבות במשטרה (73%), החזקת נשק פרטי ברישיון (62%) ושירות לאומי (58%). הפעולה שהגיעה לתחתית המדרג היא לימוד תורה, עם 35 אחוזי הצבעה בלבד.

בהסתכלות על פילוח דתי, אפשר לראות שיש הסכמה רחבה בנוגע לשלושת הסעיפים הראשונים. החילונים, המסורתיים, הדתיים והחרדים כאחד ציינו ששירות מילואים, התנדבות בכיתות כוננות ושירות צבאי סדיר תורמים מאוד לביטחון המדינה. מנגד, בסעיף של לימוד תורה נרשמו פערים משמעותיים. בקרב החילונים: רק 12% סבורים שלימוד תורה תורם לשמירה על ביטחון המדינה; בקרב המסורתיים 48% סבורים כך, בקרב הדתיים 73%, ובקרב הנשאלים החרדים 96% סימנו את לימוד תורה כפעולה שתורמת לשמירה על ביטחון המדינה.

רוב האזרחים בישראל: רוצים לראות נוער יותר ציוני ויותר מעורב

מדד הביטחוניסטים הנוכחי התמקד גם בנוער הישראלי, ובשאלת מידת המעורבות שצריכה להיות לו בשמירה על ביטחון המדינה. 56% מכלל משתתפי הסקר סבורים שהנוער הבוגר בישראל צריך לקחת חלק פעיל בהגנה על ביטחון המדינה בשגרה ובחירום. פילוח התשובות מגלה נתון מעניין: בעוד התשובות של היהודים והערבים הן כמעט זהות – 56% מהיהודים חושבים כך, ו-57% מהערבים, הפילוח האידיאולוגי חושף פערים – בימין 69% סבורים שהנוער צריך להיות מעורב בהגנה על המדינה, במרכז 44%, ובשמאל רק 28% חושבים כך.

עוד נשאלו המשתתפים אם לדעתם יש להקים גרעיני מנהיגות של בני נוער ומילואימניקים ביישובי קו העימות. על כך ענו 67% מהנשאלים בחיוב. גם פה הפערים בין הקבוצות האידיאולוגיות גדולים: בימין 82% חושבים כך, במרכז 58%, ובשמאל 42%.

בהקשר של הנוער עלו גם שאלות הנוגעות לחינוך. כך למשל נשאלות משתתפי הסקר אם יש להוסיף לתוכנית הלימודים תכנים על ציונות ועל ערך השירות למדינה. 77% מהיהודים ענו בחיוב, לעומת 32% מערביי ישראל. בפילוח אידיאולוגי ודתי של הציבור היהודי, נראה שהקהלים שהכי מסכימים עם הטענה שיש להוסיף תכנים ציוניים לתוכנית הלימודים הם מסורתיים או דתיים שמשתייכים לימין או למרכז הפוליטי. הקהלים שהכי פחות מסכימים עם הטענה הם חילונים או חרדים, ואנשי שמאל.

כמו כן נשאלו המשתתפים אם לדעתם יש להקים תנועת נוער חדשה שתתמקד בערכי ציונות וביטחון. 54% מהנשאלים היהודים תמכו ברעיון, ורק 28% מהנשאלים הערבים תמכו גם הם. בימין, 69% סבורים שיש להקים תנועת נוער כזו, במרכז 36%, ובשמאל 27%. בסך הכול, 48% מכלל הנשאלים תמכו ברעיון להקים תנועת נוער שתקדם את ערכי הציונות והביטחון.

גיוס חרדים: קודם כול צורך ביטחוני

ומה לגבי הסוגיה הבוערת של גיוס חרדים? 56% מהנשאלים סבורים שהפתרון להעלאת אחוזי הגיוס לצה"ל צריך להתמקד בחברה החרדית, אך בד בבד 59% מציינים שגיוס החרדים חייב לבוא יחד עם גיוס של אוכלוסיות נוספות שכיום אינן מתגייסות.

בשתי השאלות הללו נרשמו הבדלים בין היהודים לערבים. 52% מהיהודים ו-71% מהערבים סימנו שהפתרון להעלאת אחוזי הגיוס צריך להתמקד בחרדים; 62% מהיהודים ו-47% מהערבים סימנו שגיוס החרדים צריך לבוא יחד עם גיוס אוכלוסיות לא מגויסות נוספות. הפערים בין המגזרים נעוצים ככל הנראה בכך שגם הציבור הערבי ברובו לא מתגייס לצה"ל.

מבחינה אידיאולוגית, גם קיימים פערים בין הקבוצות. בימין 40% סימנו שיש להתמקד בגיוס חרדים, במרכז 63%, ובשמאל 78%. עם זאת, השאלה "האם יש לגייס גם אוכלוסיות נוספות?" הניבה תוצאות דומות מאוד, כך שנראה שרוב הציבור היהודי תומך בגיוס אוכלוסיות שונות שאינן מגויסות עכשיו.

לבסוף, המשתתפים התבקשו לבחור בין שתי אופציות, אם לדעתם גיוס חרדים הוא קודם כול צורך חברתי או קודם כול צורך ביטחוני. התוצאות יצאו צמודות מאוד, אך רוב הציבור (54%) סבור שמדובר בעיקר בצורך ביטחוני. התנודות בין הקבוצות הפוליטיות והדתיות נמצאות בתוך טווח הטעות הסטטיסטית.

בשורה התחתונה: הציבור רוצה להיות מעורב

למרות הפערים בין הקבוצות האידיאולוגיות והדתיות השונות, נראה שהציבור הישראלי בכללותו סבור שלאזרח תפקיד משמעותי באסטרטגיית הביטחון הלאומי, קודם כול בעיתות חירום, אך גם בשגרה. הציבור הישראלי אף מאמין בתפקיד שיש לתת לבני הנוער בהגנה על המולדת, ומסכים שיש להתייחס לכך במערכות החינוך הפורמליות והלא פורמליות.

באשר לסוגיית גיוס החרדים, כאן נחשפו פערים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. נראה שרוב הציבור תומך בגיוס חרדים לצה"ל, אך סבור שיש לגייס במקביל גם אוכלוסיות נוספות שכיום אינן מתגייסות.

"כבר מראשית הציונות, היה ברור שנדרשת אומה מגויסת לא רק בחזית אלא גם בעורף", אומר יו"ר הביטחוניסטים, תא"ל (מיל') אמיר אביבי. "בעבר יחידות ההגמ"ר (הגנה מרחבית) היו חלק מובנה מהאופן שבו המדינה התנהלה, אך במרוצת השנים הן נזנחו. בעקבות מבצע "שומר חומות" ב-2021, וביתר שאת בעקבות השבעה באוקטובר, הציבור מבין מחדש את החשיבות של מעורבות האזרחים בהגנה – ולראיה, היום כמעט כל יישוב בישראל דואג להכשיר כיתות כוננות. תוצאות הסקר מראות שאנחנו חוזרים לעקרונות הבסיסיים שהיו ברורים מאליהם עם הקמת המדינה, ומבהירות עד כמה הציבור בישראל יכול, צריך ומוכן לתרום מעצמו למען ביטחון המדינה והשמירה על המולדת".

הפוסט מדד הביטחוניסטים: תפקיד האזרח באסטרטגיית הביטחון הלאומי הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

אחת מהזירות שבהן פועלת תנועת הביטחוניסטים היא זירת המחקר. בצד המחקרים שנעשים בידי צוותי מומחים ואקדמאים עורכת התנועה גם מחקר מתמשך בחברה הישראלית המכונה "מדד הביטחוניסטים". המדד נערך באופן שוטף מדי רבעון מאז חודש מרץ 2022, והוא כולל סקר המהווה מדגם מייצג של החברה הישראלית, ועוסק בהיבטי ביטחון הלאומי והחברה הישראלית. עד כה נערכו שבעה סקרים, שחקרו בכל פעם נושא אחד, אך כללו גם שאלות זהות שמטרתן למדוד שינויים בדעת הציבור לאורך זמן.

שאלות אלה נגעו, בין השאר, למידת האמון של הציבור הישראלי כלפי הרשויות, בתחושת הביטחון האישית ובחשש לגורל המדינה.

בכתבה הקרובה נספק מבט רוחב ונבחן את השתנות המגמות בשנתיים האחרונות.

המשטרה בעלייה, צה"ל בירידה: מידת האמון במוסדות המדינה

בכל סקרי מדד הביטחוניסטים, המשתתפים מתבקשים לדרג את מידת האמון שלהם בצה"ל, במשטרה ובממשלה. מאחורי השאלה הקבועה הזו עומדת התפיסה שלפיה רכיב חשוב בביטחון הלאומי הוא החוסן של החברה, הקשור מצידו במידת האמון שיש לציבור במוסדות המדינה.

בסקר הראשון, שנערך בחודש מרץ 2022, 20% מהנשאלים ציינו שיש להם אמון במשטרה, 28% ציינו שיש להם אמון בממשלה, ו-63% ציינו שיש להם אמון בצה"ל.

בסקר האחרון, שנערך בחודש מאי 2024, 33% ציינו שיש להם אמון במשטרה, 27% ציינו שיש להם אמון בממשלה, ו-54% ציינו שיש להם אמון בצה"ל.

בבחינת שני סקרים אלו בלבד, אפשר לראות שיש עלייה של 13% במידת אמון הציבור במשטרה, ירידה של 9% במידת האמון בצה"ל, ותוצאה כמעט זהה במידת האמון בממשלה. אולם, כאשר בוחנים את תוצאות הדגימות כולן אפשר לראות את התנודות לאורך זמן, ולבחון את נקודות השוני ביחס למאורעות שונים במדינת ישראל. להלן נבחן את גרף האמון לגבי כל אחד מהגופים שעליהם הציבור נשאל: צבא, משטרה וממשלה.

צה"ל

באופן עקבי, צה"ל הוא המוסד שזוכה למידת האמון הגבוהה ביותר מצד הציבור, ובפערים משמעותיים. עם זאת, מבין שלושת המוסדות שנבחנו, צה"ל רשם את הירידה החדה ביותר במידת האמון. נקודת השבר היא ברורה: השבעה באוקטובר. עד נקודת הדגימה ביולי 2023 מידת האמון בצה"ל נעה בין 63% ל-72%, אולם בנובמבר 2023 – הדגימה הראשונה שנערכה לאחר השבעה באוקטובר – מידת האמון בצה"ל צנחה ל-59% ובמאי 2024 כבר ירדה ל-54%. זהו פער של כמעט 20% מנקודת השיא.

גם לפני השבעה באוקטובר אפשר היה לראות תנודות במידת האמון בצה"ל. כך, למשל, לאחר מבצע "עלות השחר", שנערך באוגוסט 2022, נרשמה עלייה באמון הציבור בצה"ל. "עלות השחר" היה מבצע ממוקד בעזה שנמשך שלושה ימים, שבמהלכם חיסל צה"ל 25 מחבלים מהג'יהאד האסלאמי ומחמאס, רבים מהם בכירים. נוסף על כך הצליח צה"ל, באמצעות מערכת כיפת ברזל, ליירט 96% מהרקטות שנורו במהלך אותם ימים לעבר ישראל. בצד הישראלי לא נרשמו אבדות, כך שמדובר בהצלחה גדולה לצה"ל שאולי יכולה להסביר את העלייה באמון הציבור.

לעומת זאת, בפברואר 2023 נערך בעזה מבצע נוסף – "מגן וחץ", שאחריו דווקא נרשמה ירידה קלה במידת האמון בצה"ל. גם המבצע הזה היה מוצלח מבחינת הישגיו הצבאיים – צה"ל חיסל שישה מבכירי הג'יהאד האסלאמי וכ-20 מחבלים נוספים, וגם תקף מאות מטרות, בהן מאגרי רקטות וטילים, מפקדות ומעבדות נפץ. עם זאת, העורף סבל במבצע זה יותר בהשוואה למבצע "עלות השחר" – בשבוע שקדם למבצע נורו 102 רקטות לעבר יישובי הדרום, שהובילו למותו של עובד זר ולפציעתם של שישה אזרחים. במהלך המבצע נורו עוד מאות רקטות, טילי נ"ט ופצצות מרגמה, שהגיעו גם לפנים הארץ. רובם אומנם יורטו, אך אישה בת 82 נהרגה מפגיעה ישירה של רקטה בביתה ברחובות. נוסף על כך, במהלך כל ימי המבצע הושבתו הלימודים ביישובי העוטף, נאסרו התקהלויות ונסגרו צירי תנועה מרכזיים בדרום הארץ. ייתכן שהעובדה שלקח לצה"ל שבוע שלם להגיב לתקיפות מצד הג'יהאד האיסאלמי, וכן המחיר שהעורף ישראלי נאלץ לשלם, הובילו לירידה באמון בצה"ל.

המשטרה

מידת האמון במשטרת ישראל היא הנמוכה ביותר לאורך הדגימות בהשוואה לשני המוסדות האחרים. מנגד, המשטרה היא זו שרשמה את העלייה המשמעותית ביותר לאורך התקופה. גם כאן, כמו עם צה"ל, ברור שנקודת המפנה היא אסון בשבעה באוקטובר – אלא שכאן המגמה היא בדיוק הפוכה. עד לנקודת הדגימה של יולי 2023, מידת האמון במשטרה נעה בין 20% ל-26%, אך בנובמבר 2023 זינקה מידת האמון במשטרה ל-39%. בסקר שנערך במאי 2024 היא התמתנה מעט, וכעת עומדת על 33%. נראה כי התנהלות המשטרה בשבעה באוקטובר, תרומתה לבלימת המתקפה בעזרת פקודת "פרש פלשת", והמחירים הכבדים ששילמה המשטרה בחיי אדם – הגבירו את האמון בה, לפחות באופן זמני. מעניין יהיה לבחון את התוצאות בנקודת הדגימה הבאה.

הממשלה

כשמסתכלים על נקודת הדגימה הראשונה ועל נקודת הדגימה האחרונה, מידת אמון הציבור בממשלה כמעט זהה. אולם, במבט של סך נקודות הדגימה אפשר למצוא תנודות רבות ומשמעותיות. בשיאה הגיעה מידת האמון בממשלה ל-43%, אך בשפל שלה עמדה על 22% בלבד. התנודות החדות קשורות, כך נראה, לחוסר היציבות השלטוני שאפיין את המשטר בישראל בשנים האחרונות ולסדרת מערכות הבחירות שעברנו. כך, למשל, ב-30.6.2022 התקבלה ההחלטה לפזר את הכנסת ה-24 ולהקדים את הבחירות, ובחודש יולי מידת האמון בממשלה צנחה. בחודש אוקטובר, לעומת זאת, כבר עמדנו לפני מערכת בחירות, וייתכן שהחברה הישראלית חשה שהיציבות השלטונית קרבה. גם בסקר שנערך לאחר אותן בחירות, בפברואר 2023, מידת האמון בממשלה הוסיפה לעמוד על 43% – וזאת למרות גל המחאות שהחל בעקבות הדיונים על הרפורמה המשפטית.

מלבד השינויים השלטוניים והמחאות הציבוריות, גם אירועי השבעה באוקטובר השפיעו על מידת האמון בממשלה, אם כי לא באופן בולט כפי שקרה עם צה"ל והמשטרה. לאחר השבעה באוקטובר, מידת האמון בממשלה ירדה מ-40% ל-35%, ובהמשך ל-27%. ראוי להדגיש כי הירידה באמון בממשלה והעלייה באמון במשטרה שנרשמו בעקבות פרוץ המלחמה הביאו להיפוך תפקידים – וכעת הממשלה היא המוסד שזוכה למידת האמון הנמוכה ביותר מבין שלושת המוסדות שנבחנו.

"שינויי המגמות שראינו בעקבות השבעה באוקטובר אינם מפתיעים", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר. "היום הנורא הזה הוא כישלון היסטורי של צה"ל, גם מבחינה מודיעינית וגם מבחינה מבצעית, ואין פלא שהאמון בו נפגע. למעשה, הייתי מצפה שאמון הציבור בצה"ל יֵרד באחוזים משמעותיים אף יותר. המשטרה, לעומת זאת, גילתה תושייה גדולה באותו יום, ותפסה פיקוד גם על גזרות שנמצאות באחריות צבאית. השוטרים, שרבים מהם שילמו על כך בחייהם, הצליחו לבלום את המחבלים ולמנוע מהם להתפשט לאשקלון ולאזורים נוספים – כך שברור מדוע הציבור חש הערכה גבוהה כלפי המשטרה".

לדברי אביבי, העובדה שמידת האמון בממשלה לא השתנתה משמעותית בעקבות השבעה באוקטובר מובנית גם היא. "הציבור ברובו האמין שהממשלה לא הייתה חשופה לידיעות המודיעיניות ולא הייתה שותפה לקבלה ההחלטות שהובילו לאסון, ולכן הפנה את באצבע המאשימה בעיקר כלפי מערכת הביטחון", הוא מסביר. "ראינו גם בשאלות אחרות בסקר מדד הביטחוניסטים שהדרג הצבאי נתפס כאחראי יותר מהדרג המדיני".

דואגים בעיקר למדינה: תחושת הביטחון של הציבור הישראלי

בכל הסקרים שנערכו, המשתתפים נשאלו עד כמה הם חוששים לביטחונם האישי, ועד כמה הם חוששים לגורל המדינה.

בחודש מרץ 2022, 64% מהמשתתפים ציינו שהם חוששים לביטחונם האישי, ו-61% מהם ציינו שהם חוששים לגורל המדינה. במאי 2024, 60% ציינו שהם חוששים לביטחונם האישי, ו-70% ציינו שהם חוששים לגורל המדינה. אם כך, תחושת הביטחון האישית עלתה מעט, אך החשש לגורל המדינה עלה אף יותר.

גם כאן ננסה להבין כיצד האירועים הביטחוניים והמדיניים בישראל השפיעו על תוצאות הסקר.

חשש לביטחון האישי

מבט רוחבי על הסקרים מגלה שאחוז גבוה מאזרחי המדינה חושש לביטחונו האישי. התוצאה של יולי 2022 שעמדה על 46% היא הגבוהה ביותר שנרשמה, והתוצאה של פברואר 2023, שעמדה על 30%, היא הנמוכה ביותר. בסקר שנערך במאי 2024, 42% מהנשאלים העידו שהם חוששים לביטחונם האישי.

במבט ראשון אפשר לתהות מדוע ביולי 2022 אנשים חששו יותר לביטחונם מאשר עכשיו, כשאנחנו בזמן מלחמה וזמן קצר לאחר מתקפת טילים חסרת תקדים מאיראן. אולם, כאשר בוחנים לעומק את קיץ 2022 מתברר שבאותה עת היה גל טרור מסיבי שכלל פיגועים בכל רחבי הארץ, שבמהלכו נרצחו 21 בני אדם.

לדברי אמיר אביבי, לנתונים אלה יש הסבר נוסף. "לפני המלחמה הציבור הרגיש שהמדינה מכילה הכול, ושהיא לא מגיבה ולא מתפקדת", הוא אומר. "רק בעקבות השבעה באוקטובר המדינה התעוררה, הבינה מה עומד מולה, ויצאה למלחמה. עצם המעבר מעמדה פסיבית וחסרת אונים לעמדה פרואקטיבית שנלחמה על שלה נותן לציבור תחושה של ביטחון, גם אם המציאות מורכבת וקשה".

חשש לגורל המדינה

תוצאות הסקרים חושפות שהתושבים דואגים בכל עת לגורל המדינה. בחודש פברואר 2023 נרשמה התוצאה הנמוכה ביותר, שעמדה על 58% – אך גם היא גבוהה למדי. התוצאות הגבוהות ביותר נרשמו בשני הסקרים האחרונים – סקרים שנערכו לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל. קל להבין מדוע מתקפת הפתע, המלחמה בדרום והמלחמה שעתידה לפרוץ בצפון העלו את חשש הציבור לגורל המדינה.

גם אביבי לא מופתע מהעלייה שנרשמה בחשש לגורל המדינה, אך משוכנע שעם התנהלות נכונה אפשר לזרוע בציבור תחושת ביטחון מוצדקת. "צריך להציב חזון לאומי סדור עם כיווני פעולה ברורים, לתווך לציבור את המציאות גם אם היא מורכבת, ולהראות – לא רק במילים אלא גם במעשים – שהמדינה מקדמת את ערכי הביטחון שלה", הוא אומר. "זה מחבר אותי לאחד הרגעים הקשים והדרמטיים ביותר במלחמת העולם השנייה, כשהצבא הבריטי היה מכותר ולא הצליח לדמיין איך הוא עוצר את מכונת המלחמה הגרמנית. באותו רגע קשה הגיע צ'רצ'יל ואמר בכנות: 'לא אוכל להציע אלא דם, עמל, דמעות ויזע', אבל גם הבהיר להם שיש להם מטרה אחת: 'ניצחון. ניצחון בכל מחיר'. הנאום הזה הצליח להרים את האומה הבריטית על הרגליים ולהביא אותה לנצח את המלחמה – וזאת בדיוק הרוח שנדרשת גם מההנהגה הישראלית".

תנועת הביטחוניסטים תמשיך לדגום באופן רציף את המגמות בציבור הישראלי, מתוך הבנה שמידת האמון במוסדות המדינה, כמו גם תחושת הביטחון האישית והלאומית, משפיעות על החוסן החברתי – וכפועל יוצא גם על הביטחון בישראל.

הפוסט יחסי האזרח והמדינה: מבט רוחבי לפי נתוני מדד הביטחוניסטים הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

בכתבה הראשונה התמקדנו בסיבות שהובילו למלחמה, בכתבה השנייה עסקנו בסוגיות עכשוויות שנוגעות למהלך המלחמה, ובכתבה הקרובה נעסוק בחלקו השלישי והאחרון של הסקר: היום שאחרי מלחמת חרבות ברזל.

הסקר נערך במהלך חודש ינואר 2024 בליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. הסקר נערך בקרב 1,156 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, והוא עבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,156 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (919 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.5% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (237 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.5% בהסתברות של 95%.

ישראל, סעודיה או הרשות? שאלת השליטה ברצועת עזה לאחר המלחמה

מתקפת השבעה באוקטובר סדקה, שלא לומר ניפצה, את תחושת הביטחון של הציבור הישראלי. אם כך, מובן בהחלט מדוע אזרחים רבים רוצים לדעת כיצד אפשר להבטיח את ביטחון ישראל בסיומה של מלחמת חרבות ברזל, וכיצד נוודא שלא נחזור על טעויות העבר. אחת הדרכים להבטיח את ביטחון ישראל היא לוודא שהאחריות על ביטחוננו נותרת בידינו, ועל כן שאלנו אם לדעת הציבור הישראלי יש לאפשר לצה"ל חופש פעולה ברצועה גם לאחר המלחמה. התוצאות חד משמעיות: 79% מהנשאלים במדגם המשולב, ו-94% מהנשאלים היהודים, השיבו שיש לאפשר לצה"ל חופש פעולה ברצועה גם לאחר המלחמה.

מנגד, המשתתפים נשאלו גם אם לדעתם כוחות שיטור בין-לאומיים או אמריקאיים יוכלו למנוע את התעצמות הטרור ברצועה. גם כאן התשובה ברורה: 26% מהנשאלים בלבד, ללא הבדל משמעותי בין הציבור היהודי לבין ערביי ישראל, סבורים שכוחות בין-לאומיים יוכלו למנוע את התעצמות הטרור.

ומה באשר להיבט האזרחי? הציבור הישראלי אינו בעד פתרון אחד מסוים, אך בהחלט נגד הפתרון של מתן שליטה לרשות הפלסטינית.

כך, למשל, 25% מהמשיבים סבורים שמדינת ישראל היא שצריכה לנהל את ההיבט האזרחי של חיי הפלסטינים ברצועה לאחר המלחמה. 21% מהמשיבים סבורים שעל ניהול חיי האזרחים ברצועה צריך להיות אמון גוף בחסות סעודיה או איחוד האמירויות. 10% מהמשיבים ענו שהניהול צריך להיות בידי פקידים פלסטיניים מקומיים, 8% השיבו שיש למנות גוף בין-לאומי, ורק 5% מהמשיבים סבורים שצריך להעביר את השליטה ברצועה לידי הרשות הפלסטינית.

המשתתפים נשאלו גם אם לדעתם במצב שבו הרשות הפלסטינית תחזור לנהל את עזה, חמאס יוכל לבצע הפיכה ולשוב לשלטון. על השאלה הזאת השיבו 81% מהנשאלים בחיוב.

לא עוד: הלקחים שיש להפיק בעקבות השבעה באוקטובר

ברור לכול שממשלת ישראל וצה"ל יידרשו לבצע בדק בית מעמיק, ולהבין כיצד התרחשה מתקפת הטרור בשבעה באוקטובר, וחשוב מכך – כיצד אפשר למנוע מצב שבו תתרחש מתקפה דומה. המשתתפים בסקר נשאלו מהם לדעתם הלקחים החשובים ביותר שיש להפיק בעקבות השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל.

הלקח המרכזי, שעליו הסכימו 89% מכלל המשיבים, הוא שאסור לחזור למדיניות ההכלה, ושאין לאפשר מצב שבו נורה אפילו טיל אחד או רקטה אחת לשטח ישראל. לקח זה מוסכם הן על ידי הציבור היהודי והן על ידי ערביי ישראל. הלקח השני בחשיבותו, לפי 84% מכלל המשיבים, הוא שיש לחזק ולעבות את כיתות הכוננות ביישובים.

כחלק מבחינת הלקחים, משתתפי הסקר נשאלו גם אם לדעתם יש לגייס אוכלוסיות נוספות שעד כה לא גויסו. 81% מהנשאלים החילונים, 79% מהמסורתיים ו-59% מהדתיים השיבו על שאלה זו בחיוב. בקרב הנשאלים החרדים נראתה מגמה הפוכה, ו-29% בלבד ענו שיש לגייס אוכלוסיות נוספות. מבין ערביי ישראל, 34% תמכו ברעיון זה.

במסגרת השאלות הנוגעות להפקת הלקחים מהמלחמה גם נשאלו המשתתפים אם לדעתם יש לחזק את ההתיישבות היהודית ביו"ש, בגליל ובנגב. בשאלות האלו נראו אחוזי הסכמה גבוהים בקרב המשיבים היהודים, אך אחוזי הסכמה נמוכים בקרב ערביי ישראל. 96% מהיהודים מסכימים שיש לחזק את ההתיישבות היהודית בנגב ובגליל, לעומת 21% מהערבים. באופן דומה, 73% מהיהודים מסכימים שיש לחזק את ההתיישבות ביו"ש, לעומת 17% מהערבים.

כמו כן, נבדקה השאלה אם נכון ליישב מחדש אוכלוסייה יהודית בתוך שטח רצועת עזה בסיום המלחמה. 62% מהנשאלים היהודים תמכו ברעיון, לעומת 22% מהערבים.

"הסקר מוכיח שהישראלים, למרות כל המחלוקות, מסכימים זה עם זה בנוגע לסוגיות המהותיות", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי. "רוב הישראלים, כולל ערביי ישראל, מבינים שצריך לאפשר לצה"ל חופש פעולה ברצועה לאחר המלחמה. לרוב הישראלים גם ברור שאסור לתת לרשות הפלסטינית לשלוט בעזה, ושאסור בשום בפנים ואופן לחזור למדיניות ההכלה שאפשרה ירי טילים ורקטות לתוך שטח המדינה. הסקר מראה גם שרוב היהודים מבינים עכשיו את מה שאנחנו בתנועת הביטחוניסטים טענו תמיד – ההתיישבות היהודית בכל חלקי הארץ, לרבות ביו"ש ובעזה, הכרחית כדי להבטיח את ביטחון ישראל לדורות".

הפוסט מדד הביטחוניסטים: מלחמת חרבות ברזל – היום שאחרי הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

בכתבה הראשונה בסדרה עסקנו בסיבות השונות שהובילו לאסון השבעה באוקטובר. בכתבה הזו נעסוק בחלקו השני של הסקר: המציאות הנוכחית בצל מלחמת חרבות ברזל, לרבות יעדי המלחמה, דעת הקהל העולמית, והתפיסות בקרב בציבור הערבי בישראל.

הסקר נערך במהלך חודש ינואר 2024, בליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. הסקר נערך בקרב 1,156 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, והוא עבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,156 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (919 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.5% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (237 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.5% בהסתברות של 95%.

השבת החטופים מול הכרעת חמאס: דעת הציבור על מטרות המלחמה

כבר מראשית המלחמה הכריזה מדינת ישראל על שתי מטרותיה העיקריות: להשיב את החטופות והחטופים הישראלים, ולמוטט את שלטון חמאס. שאלה מרכזית שמטרידה את הציבור הישראלי היא אילו מבין המטרות האלה היא חשובה יותר. או במילים אחרות, אם מדינת ישראל תגיע למצב שבו היא יכולה להשיג רק מטרה אחת מתוך שתי אלה, איזו מטרה זו תהיה?

בהתאם, ביקשנו מהמשיבים להכריע באופן דיכוטומי בין שני היגדים – האחד: יש לשחרר את החטופים גם במחיר אי-הכרעת חמאס; השני: יש לשחרר את החטופים רק במידה ששחרורם לא יפגע ביכולת למוטט את חמאס.

ההכרעה היא חד משמעית: 68% מהנשאלים בחרו בהיגד המציב את הכרעת חמאס כמטרה העיקרית, לעומת 32% שהציבו את השבת החטופים כמטרה העיקרית. פילוח התוצאות לפי לאום מגלה שוני מהותי בין הציבור היהודי לבין ערביי ישראל. 78% מהציבור היהודי סבורים שיש לשחרר את החטופים רק במידה שלא תיפגע היכולת למוטט את חמאס, ובקרב הציבור הערבי המצב הפוך: 72% חושבים שיש לשחרר את החטופים גם על חשבון מיטוט חמאס.

פילוח אידיאולוגי של הציבור היהודי מגלה פערים לא מבוטלים בין ימין, מרכז, ושמאל. 89% מהנשאלים המזוהים עם הימים בחרו בהיגד שלפיו יש לשחרר את החטופים רק במידה שלא תיפגע היכולת למוטט את חמאס, ו-69% מהנשאלים המזוהים עם המרכז בחרו גם הם בהיגד זה. בקרב הנשאלים מהשמאל רק 44% מהנשאלים בחרו בהיגד זה, והיתר בחרו בהיגד שלפיו יש לשחרר את החטופות והחטופים בכל מחיר.

ישראל נגד העולם: אנטי-ישראליות, אנטישמיות, והטענות על ביצוע פשעי מלחמה

מלחמת חרבות ברזל מתרחשת ברצועת עזה, אבל לא רק שם. מאז פרוץ המלחמה, הזירה העולמית סוערת ורוחשת. בכל יום מתקיימות במדינות שונות הפגנות נגד ישראל, בקמפוסים של האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר נשמעות קריאות אנטישמיות, ובבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג עוד נידונה השאלה אם ישראל מבצעת פשעי מלחמה.

המשתתפים בסקר התבקשו לציין מה הם חושבים על האופן שבו מדינות העולם רואות את ישראל, וגם להביע את עמדתם בנוגע לדין הבין-לאומי כאשר הוא פוגש את צורכי צה"ל בשטח.

על השאלה אם העמדות אנטי-ישראליות באירופה נובעות מאנטישמיות השיבו 84% מהנשאלים במדגם המשולב בחיוב. בחינה של הפילוח האידיאולוגי בין ימין, מרכז ושמאל מגלה שמתקיים קונצנזוס: 97% מכלל היהודים סבורים שהעמדות האנטי-ישראליות הן תולדה של אנטישמיות. עם זאת, בפילוח לאומי, מתברר שרק 48% מערביי ישראל מסכימים עם טענה זו.

שאלת הדין הבין-לאומי הניבה גם היא תוצאות מעניינות. המשתתפים התבקשו לציין עד כמה, לדעתם, צה"ל צריך לפעול בהתאם לדיני המלחמה הבין-לאומיים. 13% מהנשאלים היהודים סבורים שצה"ל צריך לפעול בהתאם לדיני המלחמה בכל מצב, אך 78% סבורים אחרת. אותם 78% נחלקים לשתי קבוצות: 29% אחוזים חושבים שצה"ל צריך לפעול על פי הפרשנות המחמירה ביותר של דיני המלחמה הבין-לאומיים – כל עוד הדבר לא מסכן את כוחותינו; ו-49% חושבים שצה"ל צריך להשיג את מטרותיו במינימום סיכון של כוחותינו – גם אם לצורך כך הוא לא יעמוד בדיני המלחמה.

מזדהה או לא מזדהה? דעת הישראלים על דעת הציבור הערבי בישראל, ביו"ש ובעזה

בעקבות מתקפת הטרור של חמאס בשבעה באוקטובר, ישראלים רבים החלו לתהות מהי דעת הציבור הערבי ביו"ש, בעזה וגם בישראל בקשר למתקפה. בסקר שאלנו את המשתתפים אם לדעתם הציבור הערבי מזדהה עם המתקפה או לא, על פי חלוקה לאזורים: עזה, יהודה ושומרון, ערביי ישראל.

תוצאות המדגם מראות כי 84% מהישראלים סבורים שגם הערבים בעזה וגם הערבים ביו"ש מזדהים עם מתקפת הטרור. בנוגע להזדהות של ערביי ישראל, 49% מהנשאלים סבורים שגם הם מזדהים עם המתקפה.

בסקר נבחנה גם השאלה אם מתקפת טרור בסגנון השבעה באוקטובר הייתה יכולה להתרחש במציאות שבה הרשות הפלסטינית הייתה שולטת ברצועת עזה במקום חמאס. 70% מהנשאלים במדגם המשולב מאמינים שמתקפה כזו אכן הייתה יכולה להתרחש גם תחת שלטון הרשות ברצועה.

נוסף על כך נשאלו המשתתפים אם לדעתם הרשות הפלסטינית הייתה יכולה לחולל ביישובי המרכז את מה שחמאס חולל ביישובי העוטף. כאן עלו נתונים חד משמעיים: 79% מכלל הנשאלים, ו-91% מהיהודים, מאמינים שהרשות הפלסטינית הייתה יכולה לנהוג כחמאס, אילו רק ניתנה לה ההזדמנות.

נתונים אלה מלמדים שהציבור הישראלי תופס את הרשות הפלסטינית כאויב שאינו שונה במהותו מהחמאס בכל הנוגע לכוונות ההתקפיות נגד ישראל.

"תוצאות הסקר מוכיחות שהציבור הישראלי מבין היטב את מטרות המלחמה ורואה במיטוט חמאס את מטרת העל", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביב, יו"ר התנועה. "הציבור גם מבין שהרשות הפלסטינית היא לא הפתרון אלא חלק מהבעיה. לתת לרשות להיות גורם שלטוני זה לחזור לשישה באוקטובר".

בכתבה הבאה נמשיך לעסוק בתוצאות הסקר, נבדוק מה הציבור חושב על היום שאחרי המלחמה, וכיצד הוא סבור שרצועת עזה העתידית צריכה להתנהל.

הפוסט מדד הביטחוניסטים: מהי לדעת הציבור הישראלי מטרת המלחמה המרכזית? הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הפעם ב"מדד הביטחוניסטים" בחנו את יחס הציבור הישראלי אל מלחמת חרבות ברזל בהסתכלות של עבר, הווה ועתיד. תחילה בדקנו מה הציבור חושב על הנסיבות והתפיסות שהביאו לאסון השבעה באוקטובר. לאחר מכן בדקנו מה הציבור חושב על המציאות הנוכחית ועל מטרות המלחמה. לבסוף בדקנו אילו לקחים הציבור סבור שיש להפיק מהשבעה באוקטובר, וכיצד הוא חושב שיש לפעול בסיום המלחמה.

בכתבה זו נעסוק בחלקו הראשון של הסקר: היום שלפני מלחמת חרבות ברזל.

הסקר נערך במהלך חודש ינואר 2024, מטעם מחלקת המחקר של הביטחוניסטים, ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. הסקר נערך בקרב 1,156 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל (18+), המשתמשת באינטרנט, והוא עבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי.

עבור המדגם המשולב (1,156 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (919 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.5% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (237 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.5% בהסתברות של 95%.

הכשלים שהובילו לאסון: ניתוח מודיעין שגוי והתנהלות לקויה בזמן אמת

המחדלים שאפשרו את התרחשות השבעה באוקטובר עוד ייבחנו לעומק בעתיד, וייתכן שיחלפו שנים עד שהציבור יֵדע בוודאות מהן הסיבות למחדל ומיהם האשמים. בינתיים, שאלנו את הציבור מי לדעתו נושא בעיקר האחריות לאסון הגדול שפקד את החברה הישראלית, הדרג הצבאי או הדרג המדיני. התשובה שקיבלנו: גם וגם, אם כי קיימת הסכמה גבוהה יותר באשר לחלקו של הדרג הצבאי במחדל: 89% מהמשיבים סבורים שהדרג הצבאי אשם, ו-76% סבורים שהדרג המדיני אשם.

נוסף על כך בדקנו אילו כשלים צבאיים השפיעו לדעת הציבור על האסון. 91%מהמשיבים מאמינים שהכשל המכריע הוא ניתוח שגוי של מודיעין קיים, ואילו רק 67% מהמשיבים מאמינים שלצה"ל היה מחסור במודיעין. על השאלה אם הכשל בהבנת הסיטואציה בזמן אמת השפיע על האסון, 89% ענו בחיוב, ו-86% ציינו שהיערכות לא מספקת של צה"ל בגבול עזה בשגרה השפיעה גם היא על מאורעות השבעה באוקטובר.

נתון מעניין נוסף שעלה במסגרת הסקר הוא עלייה של 14% במדד האמון במשטרת ישראל. בסקר הנוכחי 39% ציינו שיש להם אמון במשטרה, לעומת 25% בלבד בסקר הקודם. ייתכן שהעלייה באמון במשטרה נובעת מהתרומה המשמעותית וההרואית שלה לבלימת הפלישה בשבעה באוקטובר.

הקונספציה קרסה. אבל איזו קונספציה בדיוק?

על אמירה אחת יכול הציבור להסכים: "הקונספציה קרסה". השאלה שנותרה פתוחה היא: מה בדיוק הייתה הקונספציה. בסקר שאלנו עד כמה התפיסות השונות שבהן החזיקה מדינת ישראל אפשרו את מתקפת הטרור.

במקום הראשון, לפי84% מהמשיבים, נמצאת התפיסה שלפיה חמאס מורתע. מייד אחריה נמצאות התפיסה שאפשר לשמור על ביטחון ישראל לצד שלטון חמאס ברצועה (82%), והתפיסה שמודיעין וטכנולוגיה יכולים להחליף נוכחות צבאית משמעותית (81%). שתי תפיסות נוספות שהשפיעו לדעת המשיבים על אירועי השבעה באוקטובר הן התפיסה שמתן שטח, עצמאות פנימית וכסף לשלטון הפלסטיני בעזה יפחית את הכוונות לתקוף את ישראל (79%), והתפיסה שנכון לחזק את חמאס בעזה כדי להחליש את הרשות הפלסטינית (75%).

תפיסה נוספת שהוצגה למשתתפי הסקר היא התפיסה שלפיה מהלך היפרדות מהפלסטינים, כפי שנעשה בהתנתקות, יוביל לעליית כוחות מתונים ברצועת עזה ולרגיעה ביטחונית. על פי תוצאות המדגם המשולב, 73% מהמשיבים סימנו תפיסה זו כגורם אפשרי למחדל. בחלוקה לפי לאום, עלה כי 80% מבין המשיבים היהודים סבורים שתפיסה זו השפיעה על המחדל, לעומת 48% מהמשיבים מקרב ערביי ישראל. גם בתוך הציבור היהודי אפשר לראות חילוקי דעות. בחלוקה אידיאולוגית של הציבור היהודי, אפשר לראות כי 92% מהנשאלים שזיהו עצמם כימנים סימנו תפיסה זו כמשפיעה על האסון, לעומת 69% ו-66% מקרב הנשאלים שזיהו עצמם במרכז ובשמאל בהתאמה.

בחזרה ל-2005: האם תוכנית ההתנתקות השפיעה על השבעה באוקטובר?

אחת השאלות שעלו מחדש לדיון בעקבות מלחמת חרבות ברזל היא האם תוכנית התנתקות, שבוצעה בשנת 2005, השפיעה על אסון השבעה באוקטובר.

במסגרת הסקר, שאלנו את המשתתפים אם לדעתם תוכנית ההתנתקות הייתה טעות. 60% מהם סברו כי ההתנתקות הייתה טעות, לעומת 35% שסברו שלא הייתה טעות, ו-15% ש"אינם יודעים".

בחינה של הפילוח לפי לאום חושפת פערים משמעותיים. 68% מהיהודים סבורים שההתנתקות הייתה טעות, אך רק 31% מערביי ישראל חושבים כך. פער גדול אף יותר אפשר לראות בפילוח האידיאולוגי בקרב המשיבים היהודים: בימין 86% מהמשיבים מאמינים שההתנתקות הייתה טעות, ובשמאל 29% בלבד.

המשתתפים בסקר נשאלו גם אם דעתם בנוגע להתנתקות השתנתה בעקבות מאורעות השבעה באוקטובר. 79% מהמשיבים ענו שדעתם לא השתנתה, 19% ענו שבעבר הם חשבו שההתנתקות הייתה נכונה אך כעת חושבים שהיא הייתה טעות, ו-2% בלבד בחרו בתשובה ההפוכה – בעבר הם חשבו שההתנתקות הייתה טעות וכעת חושבים שהיא הייתה מוצדקת.

המחלוקות והסרבנות

התקופה שקדמה למלחמת חרבות ברזל הייתה מאתגרת מאוד עבור החברה הישראלית. בשנים האחרונות נערכו מחאות חברתיות ופוליטיות רבות, שהלכו והחריפו סביב הדיון על הרפורמה המשפטית. בצל המחאות נשמעו גם קריאות לסרבנות מצד משרתי מילואים.

המשתתפים בסקר נשאלו עד כמה המחלוקות בחברה הישראלית והקריאה לסרבנות השפיעו לדעתם על ההרתעה הישראלית מול חמאס.

התוצאות מראות כי 84% מהנשאלים במדגם המשולב (ו-91% בקרב הנשאלים היהודים) מאמינים שהמחלוקות בחברה הישראלית פגעו ביכולת ההרתעה מול חמאס. פילוח של האוכלוסייה היהודית לפי זיהוי אידיאולוגי לא גילה פערים משמעותיים בין ימין, מרכז ושמאל.

לעומת זאת, באשר לשאלת הסרבנות ואי-ההתייצבות לשירות, כן הודגמו הבדלים משמעותיים בפילוח האידיאולוגי: בימין 93% מאמינים שהסרבנות פגעה ביכולת ההרתעה, במרכז 74% חושבים כך, ובשמאל 51% בלבד.

השורה התחתונה

חלקו הראשון של הסקר נועד לברר מה הציבור חושב על הנסיבות שאפשרו את התרחשות האסון בשבעה באוקטובר. לצד חילוקי דעות ברורים בין היהודים לערביי ישראל, ובין הימין לשמאל, התגלו גם מספר הסכמות שמעלות מסקנות חשובות.

"אנחנו רואים שהחברה הישראלית מסכימה באופן גורף שהמחלוקות בעם והקריאות לסרבנות פגעו ביכולות ההרתעה של ישראל. זה מוכיח שהאחדות בעם הכרחית לשמירה על החוסן שלנו, ושצה"ל צריך להישאר מחוץ לשיח הפוליטי", אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר הביטחוניסטים לשעבר. "ראינו גם שאין קונספציה אחת שקרסה, אלא מערך חשיבה שלם שלא היה מיושר עם המציאות. בשביל להבטיח את ביטחון ישראל נדרשת חשיבה מחודשת על כל אסטרטגיית הביטחון הלאומי – בדיוק כמו שתנועת הביטחוניסטים התריעה הרבה לפני המלחמה".

בכתבה הבאה נמשיך לבחון את תוצאות הסקר, ונבדוק מה הציבור חושב על המציאות הנוכחית – גם בזירה המקומית וגם בזירה העולמית.

הפוסט מדד הביטחוניסטים: מלחמת חרבות ברזל – היום שלפני הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

בעוד במדדים צבאיים ניצחונה של מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים ברור, העיסוק התקשורתי באותה מלחמה מתמקד בכשלים שהובילו לנקודת פתיחה גרועה, ולא בניצחון שבסופה. האם תופעה זו גורמת לעיוותים בתפיסת המלחמה בקרב הציבור הישראלי, והאם יש בכך כדי לפגוע בביטחון ישראל בעתיד?

לרגל 50 שנה למלחמת יום כיפור, יצאה מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים בסקר שבירר את עמדת הציבור בנוגע לסוגיות שונות הנוגעות למלחמת יום כיפור – האחריות, המורשת ואיך המלחמה משפיעה על התפיסה הביטחונית של הציבור הישראלי היום.

הסקר נערך בליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים, בקרב 1,057 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה סטטיסטית כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי. עבור המדגם המשולב (1,057 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.01% בהסתברות של 95%. עבור המדגם היהודי (858 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.35% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (199 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.95% בהסתברות של 95%.

ניצחון או כשלון: המרחק מקהיר ומדמשק

כאמור, מבחינה צבאית, תוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים מעידות על ניצחון ברור. מדינה שבה חיו אז כ-3 מיליון תושבים עמדה מול כוח צבאי אדיר שנבנה במשך שנים וכלל לא רק את צבאות מצרים וסוריה, אלא גם חילות משלוח מעיראק, ירדן, לוב ומרוקו, בתמיכה סובייטית מסיבית. את סדר הגודל של הניצחון הצה"לי אפשר להבין מדברי הרמטכ"ל המצרי דאז, סעד א-שאזלי, שכתב בספרו על כך ש"כוח צבאי גדול יותר משל נאט"ו" התפרק בתוך זמן קצר מול הכוחות הישראליים.

שאזלי לא הגזים. 370,000 חיילים ישראליים מול 785,000 חיילי אויב, 476 מטוסי קרב ישראליים מול 1,342 מטוסי אויב, ו 2,100 טנקים מול 5,382 בהחלט מעידים על מצב של "מעטים מול רבים". והתוצאות: מול המחיר הכבד של כמעט 2,700 הרוגים ישראלים, 800 טנקים ו-102 מטוסים, איבד הצד שכנגד כ-20,000 חיילים, 2,250 טנקים ו-555 מטוסים. מה שהחל כפלישה שתפסה את מדינת ישראל בהפתעה, הסתיים במרחק נגיעה מבירות סוריה ומצרים.

האם החברה הישראלית רואה את מלחמת יום כיפור כניצחון הצבאי הזה, או שמא העיסוק המתמיד בכשלים של אותה מלחמה הוביל לשינוי תפיסה?

שאלנו את הציבור שאלה פשוטה לכאורה: "האם ישראל ניצחה במלחמת יום הכיפורים". כפי שאפשר לראות, רק 62% מהציבור הישראלי סבור כי מדינת ישראל ניצחה במלחמת יום כיפור. 22% אינו מסכים עם אמירה זו ואילו 16% לא מכריעים בשאלה.

בפילוח המשיבים לפי לאום, עולים הבדלים משמעותיים בין יהודים לערביי ישראל. בעוד 71% מהמדגם היהודי סבורים שמדינת ישראל ניצחה במלחמה, רק 29% מערביי ישראל סבורים כך. בפילוח אידיאולוגי של המדגם היהודי אפשר לראות הבדלים בין אלה שהגדירו עצמם "ימין" או "מרכז" לבין אלה שהגדירו עצמם כ"שמאל": 74% מהימין סבורים שניצחנו במלחמה, גם 71% מהמרכז סבורים כן, אך בקרב השמאל הישראלי, רק 54% סבורים שניצחנו במלחמה.

הילדים של חורף 73' הם המבוגרים של חורף 23'

שאלה נוספת ששאלנו, כדי לדייק את תחושת הניצחון, העלתה שרק 19% מהציבור הישראלי רואים במלחמת יום הכיפורים "ניצחון ברור" של ישראל. בפילוח לפי לאום, רק 22% מהיהודים סבורים שהיה זה "ניצחון ברור".

האם לגיל המשיבים יש השפעה על תפיסת הניצחון? מתברר שכן: בקרב המשיבים עד גיל 50, 18% תופסים את המלחמה כ"ניצחון ברור", זאת לעומת כמעט פי שניים (34%) מקרב המשיבים בגילאי 66 ומעלה, אשר היו לפחות בני 16 כשפרצה המלחמה ולבטח זוכרים את מאורעותיה.

להבדלים מובהקים אלה בתפיסת המלחמה כמה הסברים אפשריים. אחד מהם: הזווית שבה מוגשת המלחמה לציבור הישראלי בתקשורת. אלה שחיו באותה תקופה, וחוו גם את הכשלים וגם את הניצחון, מרגישים את הניצחון הברור באופן מובהק יותר לעומת אלה שלא נכחו במאורעות, ומכירים את המלחמה מהאופן שבו היא מדוברת בישראל, ומאותם מוספי יום כיפור שהזכרנו בראש הכתבה כסמל לחיטוט המתמיד שלנו בפצעי המלחמה.

חיטוט מתמשך בפצעי עבר או הפקת לקחים בריאה

חיטוט בפצעי העבר הוא חשוב, בעיקר כדי להסיק מסקנות לעתיד. השאלה היא אם מחירו של החיטוט גבוה מדי, ואם הסקת המסקנות הנובעת ממנו תורמת לביטחון ישראל.

נעסוק תחילה בשאלה השנייה: האם העיסוק המתמיד בכשלי המלחמה מפחית את הסיכויים לחזרה על אותם כשלים? סדרת שאלות שעסקה בנושא זה גילתה שהציבור הישראלי לא באמת חש שכך הם פני הדברים.

כך, למשל, שאלנו עד כמה הפתעה ביטחונית כמו מלחמת יום הכיפורים יכולה לחזור על עצמה היום. 66% מהציבור סבור שהפתעה הדומה לזו שהתרחשה לפני 50 שנה יכולה להתרחש היום, לעומת 21% שסבור שהסיכוי לתרחיש כזה הוא נמוך (13% ניטרליים). מעניין לציין שערביי ישראל פחות מסכימים עם הטענה כי ההפתעה יכולה לחזור (48%) לעומת היהודים בישראל (71%).

התחושה שהפתעה שכזו יכולה לחזור אינה מעידה על אמון בכך שהלקחים יושמו, ועובדה זו עולה גם מהשאלה הישירה ששאלנו: האם לדעת הציבור הישראלי לקחי המלחמה מיושמים כיום בפועל במערכת הביטחון? מתברר שרק 43% מהציבור הישראלי סבור כך. במקרה הזה לא מצאנו הבדלים סטטיסטיים מובהקים בפילוח לאומי או אידיאולוגי.

ומה לגבי שאלת המחיר של חיטוט בפצעי העבר? חלק מהמחיר ראינו בשאלה שהדגימה את תפיסת המלחמה בקרב ילידי 1973 ומעלה, שפחות רואים אותה כניצחון. מחיר נוסף הוא האופן שבו נתפסת גבורתם של הלוחמים בתודעה הישראלית: 48% מהציבור הישראלי סבור כי לוחמי מלחמת יום כיפור לא קיבלו את המקום הראוי במורשת הגבורה וההנצחה הישראלית, והימין (56%) סבור כך יותר מהשמאל (33%).

הנתונים מציגים תמונה ברורה בכל הנוגע לחיטוט המתמיד בכשלי המלחמה, וההימנעות מלדבר על הניצחון ההרואי שהושג במחיר כבד. לאחר 50 שנות חיטוט בפצע, הציבור עדיין לא מרגיש שהלקחים מיושמים או שהסבירות לחזרה על ההפתעה אינה גבוהה, ומנגד – תודעת הניצחון הברור נשחקה. הלוחמים שהביאו את הניצחון על גבם במחיר הכבד ביותר לא זוכים להכרה מספקת, והמלחמה אינה נתפסת כניצחון הצבאי הברור שהיה שם באמת.

ערך הניצחון במלחמת יום הכיפורים כנדבך לבניית הניצחון הבא

מדינת ישראל נמצאת תחת איום מתמיד, והציבור הישראלי מבין זאת היטב. הציבור הישראלי אף מבין שאנחנו יכולים לסמוך בעיקר על עצמנו ועל כוחנו. כך, למשל, עלה מהסקר כי רק 43% מהציבור הישראלי סבור שבמקרה שתפרוץ כנגד ישראל מלחמה המאיימת על קיומה, אפשר לסמוך על ארה"ב שתתמוך בישראל באופן מלא, לרבות הזרמת נשק וחימוש.

במילים אחרות, במלחמה הבאה אנחנו חייבים להיות חזקים בעצמנו, כי לישראל אין את הפריבילגיה להפסיד אף מלחמה. מה הקשר בין זה לבין תודעת הניצחון וההוקרה של הלוחמים במלחמת יום כיפור? לדברי תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים לשעבר ומייסדה, התשובה טמונה בערכים שסופג הדור הבא: "אנחנו בתנועת הביטחוניסטים מאמינים ויודעים, שמה שינצח את המלחמה הבאה הוא האנשים והרוח השורה בהם. מורשת צה"ל, רוח הלחימה, ציונות והאמונה בצדקת הדרך הן אלה שהניעו את לוחמי מלחמת יום כיפור לתת מעצמם הכול, מה שהוביל לניצחון הברור גם בתנאי פתיחה קשים. אנחנו חייבים להנחיל לדורות הבאים את מורשת אותם לוחמים, את ההבנה שרוח הלוחמים והערכים שלהם הם אלה שהביאה ניצחון ברור, ואת ההבנה שרק אנחנו יכולים להגן על עצמנו. רק כך נוכל לשמור על ביטחון ישראל לדורות".

הפוסט מדד הביטחוניסטים, והפעם: 50 שנה למלחמת יום כיפור הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

כמי שדוגלים במחקר יישומי, אנחנו לא שואלים רק על ניתוח העבר, אלא על המסקנות, משמעותן וההשלכות שלהן על העתיד. במקרה זה – ביקשנו לברר אילו יסודות מניחים הישראלים ככללים לניהול משא ומתן עתידי לשלום.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר שלנו ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,057 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות, וזיהוי עצמי פוליטי. עבור המדגם המשולב (1,057 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.01% בהסתברות של 95% עבור המדגם היהודי (858 משיבים); מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.35% בהסתברות של 95% עבור המדגם הערבי (199 משיבים); מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.95% בהסתברות של 95%.

הסכם שלום עם הפלסטינים והיחס שלו לביטחון ישראל

שאלת יסוד שבה יש לדון כאשר אנחנו מנסחים את הכללים לניהול משא ומתן על הסכמי שלום בעתיד היא שאלה שבציבוריות הישראלית כמעט שלא דנים בה – שאלה ה"למה".

שאלנו את הציבור הישראלי את שאלת ה"למה": האם על מדינת ישראל לחתור בכל מחיר להסכם שלום מול הפלסטינים, או שמא עליה לעשות זאת רק באם חתימה על הסכם זה תתרום לביטחון ישראל. או במילים אחרות – האם הסכם שלום הוא אמצעי להגברת ביטחונה של ישראל או מטרה בפני עצמה. התוצאות חד משמעיות: 80% מהציבור הישראלי סבורים שישראל צריכה להגיע להסכם שלום מול הפלסטינים רק אם הדבר יתרום לביטחונה של המדינה.

פילוח המשיבים לפי לאום מעלה הבדלים משמעותיים בין יהודים וערבים בשאלה זו, כאשר בקרב הציבור היהודי 92% סבורים שיש להגיע להסכם שלום כאמצעי להשגת ביטחון ולא כמטרה, לעומת 33% בלבד מערביי ישראל שסבורים כך.

כלומר, רוב הציבור הישראלי מאוחד בדעתו כי הסכם שלום מול הפלסטינים אינו המטרה, אלא אמצעי להגברת ביטחונה של ישראל. מבחינה אסטרטגית, המשמעות של ממצאים אלה היא ששימור גבולות בני-הגנה הוא תנאי בסיסי לכל הסכם שלום עתידי.

סוגיות הליבה: לא להשאיר אותן לסוף

הסכם אוסלו היה הסכם ביניים, לקראת ניסוחו של הסכם קבע. החשיבה התהליכית שמאחורי הסכם הביניים הייתה שיש להגיע לתחילת תהליך שלום, אך להשאיר את הסוגיות הנפיצות ביותר להמשך, שכן בכל

מקרה אחר אי אפשר להתקדם כלל. המציאות הראתה שהטקטיקה הזו אינה עובדת.

ואכן, כאשר שאלנו את הציבור הישראלי, כיצד יש לפתור את סוגיות הליבה, קיבלנו תשובה ברורה: 75% מהישראלים מסכימים לכך שהסכם שלום עתידי מול הפלסטינים חייב לפתור את סוגיות הליבה כמו מעמד ירושלים ומעמד הפליטים, ולא להשאירן להסכם מאוחר יותר.

חלוקה לפי פילוח לאומי ואידיאולוגי גילתה שאין הבדלים משמעותיים בין יהודים לערבים ובין הימין, השמאל והמרכז בנוגע לאמירה זו.

היום שאחרי אבו מאזן והשפעתו על ניהול משא ומתן לשלום

מי מייצג את הפלסטינים ביהודה ושומרון? שאלה זו היא מורכבת, במיוחד לאור העובדה ששלטונו של אבו מאזן נמצא לקראת סופו. למבוכה השוררת בעניין זה יש השלכה על ניהול משא ומתן עתידי. לכן, שאלנו את הציבור הישראלי אם תנאי יסוד לקיום משא ומתן עתידי שכזה הוא קיומו מול גוף יציב שלטונית המייצג את הפלסטינים נאמנה. גם כאן, התשובות חד משמעיות: 81% מהישראלים מסכימים עם ההיגד שלפיו כל גוף שמולו תנהל ישראל תהליך שלום עתידי חייב לייצג נאמנה את רוב הפלסטינים ולהיות יציב שלטונית.

נתון נוסף מגלה שבשלב זה לא קיים גוף שכזה: כאשר הצגנו רשימה של גופים פוטנציאליים לשלטון ביום שאחרי אבו מאזן, ושאלנו אם הם מייצגים את הציבור הפלסטיני, קיבלנו מקבץ תשובות מפוזר במיוחד: הרשות הפלסטינית, מי שהיא בפועל הנציגה הרשמית של הפלסטינים, הגיעה למקום האחרון עם 30%, בעוד החמאס התייצב במקום הראשון עם 58%.

אין פלא, אפוא, שבשאלה ישירה על קיומו של פרטנר בצד הפלסטיני, עלה כי רק 13% מכלל הישראלים סבורים שיש כיום בצד הפלסטיני פרטנר לקיום שיחות שלום.

ניהול משא ומתן תחת אש: הציבור הישראלי אומר "לא"

הביטוי "קורבנות שלום", לתיאור הנרצחים בפיגועי טרור פלסטיני, רווח לאחר חתימת הסכמי אוסלו. כעת ביררנו אם הציבור הישראלי יהיה מוכן לקבל מצב דומה. כלומר, מצב שבו במהלך ניסיון להגיע להסכם שלום, אזרחים ישראלים ייפגעו בפעולות טרור. התוצאות הראו כי רוב מכריע של 83% מהציבור לא מוכן לקבל מצב כזה – והרוב נשמר גם בקרב מצביעי שמאל ובקרב ערביי ישראל.

הנתונים הללו מצביעים על כך שרוב הציבור הישראלי הבין דבר פשוט: לא יעלה על הדעת כי בתהליך שמיועד לייצר שלום ייפגעו אזרחים חפים מפשע מפעולות טרור. מבחינה זו, לקחי הסכמי אוסלו הופנמו בציבור.

עוד תנאי מקדים לניהול משא ומתן לשלום שמציב הציבור הישראלי הוא הפסקת ההסתה נגד ישראל. 77% מהמשיבים מציבים את הפסקת ההסתה כתנאי יסוד שכזה. כאשר בדקנו את התוצאות בפילוח לפי לאום, עלה שבקרב היהודים הנתון מובהק אף יותר (85%), אך בקרב ערביי ישראל רק 43% הסכימו שהפסקת הסתה היא תנאי מקדים לניהול שיחות שלום. גם בחלוקה לפי פילוח אידיאולוגי ניכרים הבדלים בנוגע להפסקת ההסתה כתנאי מקדים: 96% מהמזוהים עם הימין סבורים שכן, לעומת 75% מהמרכז ו-52% מהשמאל.

הנתונים מצביעים על כך שבעיני רוב הציבור, לפני שניגשים לדבר על תוכן ההסכמים – הכוללים פשרות, תנאים והתחייבויות שונות – חייבים להסכים לשנות את הלכי הרוח הקיימים היום בחברה הפלסטינית נגד מדינת ישראל.

משאל עם: תנאי מקדים לפני חתימה על הסכם שלום

מסירת שטחים של מדינה לידי גורם אחר היא מהלך משמעותי, וכמעט בלתי הפיך, שיש להגיע אליו ברוב גדול. הסכמי אוסלו, כידוע, עברו ברוב קטן ושנוי במחלוקת בכנסת.

כששאלנו את הציבור הישראלי אם יש לערוך משאל עם לפני מהלך כמו מסירת שטחים, 71% ענו שכן. בחלוקה של המשיבים היהודים לפי זיהוי אידיאולוגי, עלה כי הימין (88%) דוגל בכך משמעותית יותר מהמרכז (63%) והשמאל (41%). למעשה, השמאל היהודי בישראל מאמין בנחיצותו של משאל עם במקרה כזה פחות מאשר ערביי ישראל (51%).

כך או אחרת, נראה כי רוב הציבור הישראלי, מבין כי ההחלטה על הסכם שלום חורגת מטווח ההחלטות השוטפות של בית הנבחרים וצריכה לעמוד בפני הכרעה ישירה של העם, אם כי במידות הסכמה משתנות לפי פילוחים שונים.

לסיכום, הציבור הישראלי מציב תנאים ברורים להמשך קיומו של תהליך שלום מול הפלסטינים בעתיד: כל הסכם עתידי כזה יידרש לשמור על ביטחון ישראל, להיחתם מול גוף שלטוני יציב מהצד הפלסטיני, לכלול את סוגיות הליבה, ולקבל אישור במשאל עם בקרב הציבור הישראלי. הציבור גם לא מוכן להכיל "קורבנות שלום" ואת המשך ההסתה מצד הפלסטינים.

בשורה התחתונה, כל הסכם עתידי לא יוכל לשחזר את הטעויות של אוסלו: ישראלים רוצים הסכם שלום, אך לא כמטרה המקדשת את האמצעים.

הפוסט מדד הביטחוניסטים: הציבור הישראלי קובע כללים ברורים להסכם שלום עתידי הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר שלנו ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,057 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי. עבור המדגם המשולב (1,057 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.01% בהסתברות של 95%. עבור המדגם היהודי (858 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.35% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (199 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.95% בהסתברות של 95%.

איך מודדים שלום: ביטחון, כלכלה וחברה

הסכמי אוסלו כונו "הסכמי ביניים", והחשיבה מאחוריהם הייתה לסכם על חלק מהסוגיות, לוודא את קיומן בשטח ומשם להמשיך לסוגיות האחרות. במלאת 30 שנה לחתימה על אותם הסכמי ביניים, ביררנו אם בעיני הציבור הישראלי הם השיגו את מטרתם – קרי, אם הם אכן קידמו את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים.

בשלב ראשון, שאלנו אם במבט לאחור הסכמי אוסלו תרמו לביטחון ישראל. רוב הציבור השיב בשלילה: 64% מהישראלים סבורים שהסכמי אוסלו פגעו בביטחון המדינה, ורובם אף סבורים שההסכמים פגעו בביטחון המדינה "במידה רבה". פילוח אידיאולוגי באוכלוסייה היהודית מגלה פער גדול בין מצביעי ימין, ש-97% מהם סבורים כי ההסכמים פגעו בביטחון המדינה, ובין מצביעי שמאל שרק 9% מהם סבורים כן. בפילוח לפי לאום הפער קטן יותר: %73 מהיהודים סבורים שההסכמים פגעו בביטחון ישראל לעומת %28 מערביי ישראל הסבורים כן. המשמעות היא שאחוז ערביי ישראל הסבורים שההסכמים פגעו בביטחון ישראל גבוה יותר מאחוז מצביעי השמאל הסבורים כן – %28 מול %9.

כיצד תופסים הישראלים את השפעת ההסכמים על המרחב הגיאו-פוליטי הרחב יותר במזרח התיכון? מתברר כי רק %19 מהישראלים סבורים שהסכמי אוסלו תרמו ליציבות מדינית ולפריחה כלכלית במזרח התיכון. פילוח אידיאולוגי של האוכלוסייה היהודית מעלה הבדלים גדולים בין מצביעי שמאל וימין: בעוד %4 בלבד ממצביעי הימין סבורים שההסכמים תרמו ליציבות אזורית ולפריחה כלכלית באזור, בקרב השמאל לא פחות מ-%59 סבורים כן. כאשר מפלחים את התוצאות לפי לאום מגלים כי גם במקרה הזה ערביי ישראל קרובים לימין יותר מאשר השמאל: רק כ-%26 מערביי ישראל סבורים כי הסכמי אוסלו תרמו למרחב הגיאו-פוליטי.

בשלב הבא בדקנו כיצד השפיעו ההסכים על היחסים בין ישראלים לפלסטינים – האם הם הביאו לקירוב ביניהם או לא. רוב מכריע של הישראלים (79%) סבורים שההסכמים לא קירבו בין הפלסטינים לבין הישראלים, ובפילוח אידיאולוגי של האוכלוסייה היהודית מתברר כי בקרב מצביעי ימין התוצאות מובהקות בהרבה: 96% ממצביעי ימין סבורים כי ההסכים לא קירבו בין ישראלים ופלסטינים לעומת 41% בלבד ממצביעי שמאל הסבורים כן. גם כאן פילוח לאומי מצביע על פער בין ערביי ישראל לבין השמאל: גם בקרב ערביי ישראל רוב גדול (%70) מאמינים כי ההסכמים לא קירבו בין ישראל לפלסטינים, כמעט פי שניים ממצביעי השמאל היהודים.

מדינה פלסטינית: תיאום ביטחוני מול סיכון ביטחוני

טענה שנשמעת לא אחת בהקשר של הסכמי אוסלו היא כי למרות חסרונותיהם, ההסכמים לפחות תורמים לתיאום בין ישראל למנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. המצדדים בטענה זו מאמינים כי התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית סייע למניעת פיגועי טרור במרוצת השנים מאז חתימת ההסכמים.

מנתוני הסקר עולה כי רק %36 מהישראלים השתכנעו שהסכמי אוסלו אכן תרמו לתיאום הביטחוני בין כוחות הביטחון הישראליים והפלסטיניים וסייעו למנוע פיגועים. פילוח אידיאולוגי מגלה כאן פער משמעותי בין מצביעי שמאל וימין: רק 13% מהימין מחזיק בדעה שהסכמי אוסלו תרמו לתיאום הביטחוני לעומת %84 מהשמאל. הפיצול בא לידי ביטוי גם בהתפלגות הקולות בתוך הציבור הערבי: 51% מערביי ישראל סבורים שההסכמים תרמו לתיאום ובסיכול פיגועי טרור בעוד 49% מתנגדים לכך או חסרי עמדה.

על החתום, ישראל והרש"פ: אחריות, אמונה וכוונה

בחלק הבא של הסקר שאלנו את מי שהשיבו כי ההסכמים פגעו בסיכויים להגיע להסדר מדיני על מי לדעתם מוטלת האחריות לכך שההסכמים לא עלו יפה.

המשיבים הציבו בראש רשימת האחראים לכישלון את הרשות הפלסטינית: %91 סבורים כי היא האחראית המרכזית לכך שהסכמי אוסלו פגעו בסיכויים להסדר מדיני. לאחריה מופיעים, לפי סדר, ארגוני הטרור הפלסטיניים (89%), המערכת הבינלאומית (79% ,(הציבור הפלסטיני (78% ,(הדרג המדיני הישראלי (58% ,(הדרג הצבאי הישראלי (37% ,(הציבור הישראלי (30%) וסוגרים את הרשימה המתיישבים ביהודה, שומרון ועזה, אשר רק 20% מהמשיבים לשאלה סבורים כי הם אחראים לכך שהסכמי אוסלו לא קידמו הסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים.

בחלק הבא ביררנו את עמדות הציבור הישראלי ביחס לכנות כוונותיהם של הצדדים להסכמים לחתור לשלום כולל ומתמשך. רוב מובהק של הישראלים (66%) סבור שמדינת ישראל הייתה כנה בכוונותיה להשתמש בהסכמי אוסלו כצעד לשלום כולל ומתמשך עם הפלסטינים. רוב זה נשמר לא רק בקרב מצביעי ימין (85%) אלא גם בקרב מצביעי שמאל (63%) ומרכז (68%) המאמינים בכנות כוונותיה של מדינת ישראל בחתימה על ההסכים. לעומת ז

את, בחתך לאומי התגלה פער: בעוד 78% מהיהודים מאמינים בכנות כוונותיה של מדינת ישראל בחתירה לשלום כולל ומתמשך, רק 21% מערביי ישראל האמינו בכנות כוונותיה.

כאשר שאלנו את אותה שאלה על הרשות הפלסטינית, התוצאות התהפכו. 19% בלבד מהישראלים סבורים כי היא הייתה כנה בכוונותיה להשתמש בהסכמי אוסלו כצעד לשלום כולל ומתמשך עם מדינת ישראל. גם בפילוח אידיאולוגי נותרה העמדה הזאת עמדת מיעוט: רק 37% ממצביעי שמאל, 18% ממצביעי המרכז ו-1% ממצביעי הימין מאמינים בכנות כוונותיה של הרשות הפלסטינית בשימוש בהסכמי אוסלו כצעד לשלום כולל. לעומת זאת, בפילוח לפי לאום עולה כי רוב קטן של ערביי ישראל (56%) דווקא מאמינים בכנות כוונותיה של הרשות הפלסטינית לחתור להסכם שלום כולל.

לא זו בלבד שרבים בציבור הישראלי אינם נותנים אמון בכנות כוונות השלום של הרשות הפלסטינית – רובם אף סבורים כי מלכתחילה היו ההסכמים הכנה למלחמה הבאה. 71% מהיהודים בישראל סבורים שאכן מטרתם האמיתית של הסכמי אוסלו בעיני הרשות הפלסטינית הייתה למעשה צעד נוסף במלחמה נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. הציבור שזיהה עצמו כימני אוחז באחוזי הסכמה גורפים לכך (92%), המרכז חצוי (49%) והשמאל עם 13% שסבורים כן בלבד. בקרב ערביי ישראל, 32% מסכימים עם היגד זה, פי 2.5 מאשר השמאל היהודי בישראל.

מה הלאה: עתיד הסכם ברוח אוסלו

כאשר שאלנו על התרומה של הסכמי אוסלו לחתימה על הסכם קבע בין ישראל והפלסטינים בדור הקרוב, היו רוב הישראלים (63%) בדעה שהסכמי אוסלו פגעו בסיכויים עתידיים להגיע להסדר מדיני קבוע. הרוב נשמר גם בפילוח לפי לאום: גם 52% מערביי ישראל, כמו 65% מהיהודים, סבורים שההסכמים פגעו בסיכוי להגיע להסדר מדיני בין ישראל לפלסטינים.

כאשר שאלנו את הציבור בנוגע לסיכויים להגיע להסכם קבע עתידי בין ישראל לפלסטינים, התברר כי קרוב למחצית מהישראלים (47%) סבורים שאין כלל סיכוי להגיע להסכם שלום עם הפלסטינים, 38% סבורים שקיים סיכוי נמוך, 11% מאמינים כי הסיכוי בינוני ורק 4% מהישראלים מאמינים כי הסיכוי לכונן שלום בין ישראל לפלסטינים בהסכם קבע הוא גבוה. במילים אחרות, 85% מהישראלים סבורים שאין סיכוי ממשי להגיע להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים בדור הקרוב.

יו"ר ומייסד תנועת הביטחוניסטים, תא"ל (מיל') אמיר אביבי, מסכם את הממצאים עד כה ואומר כי הסקר מצביע על כך שרוב ברור מהציבור הישראלי מבין שהסכמי אוסלו היו מהלך מדיני שלא הצליח, ואף פגע הן בביטחון והן בסיכויים להגיע להסדר עתידי.

האם עלינו לאבד תקווה להסדר מדיני כלשהו? לדברי אביבי התשובה שלילית. "החשיבה הישראלית הפכה למקובעת מאוד: או פתרון של שתי מדינות, שגם השכל הישר וגם המציאות עצמה לימדו אותנו שאינו פתרון אפשרי, או ללא הסדר מדיני כלל, כלומר הגעה למדינה דו לאומית. אבל בפועל, יש הרבה פתרונות ביניים".

אביבי מסכם: "מהסקר שלנו עלה כי רק 53% מהישראלים סבורים שקיימים פתרונות ביניים בין פתרון 'שתי מדינות לשני עמים' ו'מדינה דו לאומית', אבל ברחבי העולם קיימים יותר מ-60 מודלים של סוגי אוטונומיות וישויות שונות ומחלקת המחקר של התנועה חקרה אותם. אין שום סיבה שגם מדינת ישראל לא תוכל לשאוב השראה מהמודלים הללו ולקדם את סיום הסכסוך תוך שמירה מלאה על ביטחונה של מדינת ישראל".

הפוסט מדד הביטחוניסטים: והפעם, 30 שנה להסכמי אוסלו – מבט מפוכח לאחור הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר שלנו ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,191 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (956 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.17% בהסתברות של 95%; עבור המדגם המשולב (1,191 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.84% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (235 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.39% בהסתברות של 95%.

נכס לאומי-ביטחוני: צדקת הדרך של העם היושב בציון

פתחנו את הסקר בבירור התפיסה הרגשית-תודעתית של הציבור הישראלי בנוגע ליהודה ושומרון. תחילה ביררנו בעזרת שאלות שונות אם הציבור הישראלי תופס את יהודה ושומרון כאזורים המחזקים את ביטחון המדינה או פוגעים בה.

מניתוח הממצאים עולה כי 71% מהציבור היהודי בישראל סבור כי מי ששולט ביהודה ושומרון, שולט אסטרטגית-ביטחונית על מישור החוף. כלומר, התפיסה שלפיה יהודה ושומרון נדרשים כדי לקיים את החיים בגוש דן, מובילה. האם בד בבד עם היתרון האסטרטגי שבשליטה על יהודה ושומרון, שליטה זו גם פוגעת בביטחון המדינה? רק 22% מהציבור היהודי סבור כך.

שאלות נוספות ממשיכות קו ברור זה, ובראשן השאלה הישירה: בהכרעה חדה – האם בעיניכם יהודה ושומרון הם נכס או נטל? רוב הציבור הישראלי (61%) מאמין שיהודה ושומרון הם נכס ואילו רק 39% סבורים שהם נטל. בחלוקה לפי פילוח לאומי, אפשר לראות את הפער הגדול שבין יהודים לערבים בנושא זה: רוב ברור של 74% מהציבור היהודי רואה ביהודה ושומרון נכס לעומת 26% בלבד שרואה בהם נטל. לעומתם, 87% מערביי ישראל סוברים שיהודה ושומרון הם נטל ואילו רק 13% סבורים שהם נכס למדינת ישראל.

בפילוח אידאולוגי של התשובות שניתנו על ידי היהודים, עולה שכמעט כל הימין הפוליטי (98%) סבור שיהודה ושומרון הם נכס, כך גם 47% ממחנה המרכז ורק 12% מהשמאל סבור כך. מעניין לציין שבחלוקה לפי מגדר עולה ש-82% מהנשים היהודיות סבורות שיהודה ושומרון הם נכס למדינת ישראל לעומת 65% מהגברים היהודים. הדבר עשוי להיות קשור לשירות ביטחוני וצבאי באזור, אשר עשוי להיתפס בקרב הגברים כנטל אישי.

טרמינולוגיה של העברה: ויתור או החזרה?

מתוך ההבנה שחלקים נרחבים בציבור הישראלי תופסים את יהודה ושומרון כנכס, החלטנו לברר אם הדבר משליך גם על תחושת הציבור שאזורים אלה הם בבעלות עם ישראל. מתברר שבהחלט כן.

שאלנו את הציבור היהודי כיצד היה מגדיר הסדר שלום הכולל העברת שטחי יהודה ושומרון לרשות הפלסטינית: האם (א) כוויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל; או (ב) כהחזרה של חבלי ארץ שכבשה. מהנתונים עולה כי 71% מכלל הציבור היהודי בישראל מאמין שהעברת שטחים לרשות הפלסטינית במסגרת הסדר שלום היא ויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל מלכתחילה (6% מהציבור הערבי גם סבור כך).

בפילוח אידיאולוגי עולים הבדלים משמעותיים בין ימין לשמאל: 95% מהימין סבור שהעברת שטחים לרשות הפלסטינית היא ויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל מלכתחילה ופחות מ-1% סבורים כי העברת שטחים לרשות הפלסטינית היא החזרה של חבלי ארץ שכבשה המדינה לידי שליטת בעליהם (4% השיבו לא יודע/ת). לעומתם, 13% מהשמאל סבור שהעברת שטחים לרשות הפלסטינית היא ויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל מלכתחילה, 64% סבור כי העברת שטחים לרשות הפלסטינית היא החזרה של חבלי ארץ שכבשה המדינה לידי שליטת בעליהם ולא פחות מ-23% אחוז השיבו "לא יודע/ת", כמעט פי שישה מהציבור המזוהה עם הימין.

מהנתונים עולה כי יהודה ושומרון נתפסים על ידי רוב הציבור היהודי ככאלה ששייכים בדין למדינת ישראל, וככאלה שמהווים נכס למדינה, לרבות נכס ביטחוני-אסטרטגי. במילים אחרות: הבסיס לצדקת הדרך נמצא עמוק בתודעת הציבור הישראלי, אם כי הוא מושרש משמעותית במזוהים עם הימין והמרכז בהשוואה לשמאל.

מי מופלה לרעה? תלוי את מי שואלים

לא נעלם מעינינו שלצד חלקים בציבור התופסים את יהודה ושומרון כנכס, ישנם חלקים אחרים בציבור הסבורים שיהודה ושומרון הם נטל על מדינת ישראל, לרבות נטל מוסרי. בהקשר זה, טענה נפוצה בוויכוח הישראלי-פלסטיני היא שהשליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון יוצרת מציאות של דיכוי, אפליה, של עידוד טרור ואף מזכירה משטרי אפרטהייד. אחד מהתחומים המורכבים ביותר שעולים מעת לעת על סדר היום התקשורתי הוא הסוגיה של בנייה בלתי חוקית ביהודה ושומרון. ביררנו מהי עמדת הציבור בנוגע לסוגיה זו – האם לדעתם קיימת אכיפה בררנית, ואם כן, איזו אוכלוסייה מופלית לרעה.

82% מהציבור הישראלי סבור שקיימת אכיפה בררנית ביהודה ושומרון בנוגע לבנייה בלתי חוקית. עם זאת, 54% מהציבור סבור שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה בעוד 28% סבור שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה (4% סבורים שאין אכיפה בררנית ו-14% השיבו "לא יודע/ת")

לשיוך אידיאולוגי השפעה רבה על תפיסת מצב האכיפה הבררנית ביהודה ושומרון. 90% מהימין סבור שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה בעוד רק 9% מהשמאל סבורים כן. לעומת זאת, 2% מהימין סבורים שדווקא האוכלוסייה הערבית מופלית לרעה בעוד 71% מהשמאל סבור כן.

בפילוח לאומי עולה כי 62% מערביי ישראל סבורים שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה בעוד ש-9% סבורים שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה. בקרב הציבור היהודי, 19% סבורים שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה בעוד 65% סבורים שהאוכלוסייה היהודית מופלית לרעה.

הנתונים מצביעים על כך שהתחושה של האפליה היא סובייקטיבית. לא פשוט לקבוע בצורה חד-משמעית איזו אוכלוסייה מופלית לרעה, אם בכלל. כל צד תופס שהוא מופלה על ידי רשויות האכיפה. נוסף על כך, כמו שיש נתונים התומכים בטענה שהאוכלוסייה הערבית מופלית לרעה, כך ישנם מחקרים המצביעים בבירור שהאוכלוסייה הערבית זוכה לטיפול מקל בלא מעט מקרים.

המשכנו לברר את סוגיית האפליה ושאלנו את הציבור אם לדעתו השלטון הישראלי בשטחי יהודה ושומרון מייצר חוקים המפלים לטובה את היהודים המתגוררים באזור לעומת הערבים המתגוררים שם (מצב המהווה בסיס לטענות על משטר אפרטהייד). 29% מהציבור היהודי סבור שכן, לעומת 79% מערביי ישראל הסבור כן. המשכנו ושאלנו שאלה ישירה: האם מדינת ישראל, באופן כללי, היא מדינת אפרטהייד – על שאלה ישירה זו 12% מהיהודים ענו שכן, לעומת 66% מערביי ישראל הסבורים שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד.

הדבר מצביע על כך שלפחות בציבור היהודי, רוב משמעותי אינו סבור שקיימת אכיפה בררנית מובהקת כלפי האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון, וכן שמדינת ישראל אינה מדינת אפרטהייד. בציבור הערבי, לעומת זאת, התפיסה כי מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד היא משמעותית. בדקנו את התפיסה הזו מזווית נוספת.

עדיף "אפרטהייד" ציוני – מדמוקרטיה פלסטינית?

כאמור, רוב משמעותי של 79% מערביי ישראל מאמין כי השלטון הישראלי בשטחי יהודה ושומרון מייצר חוקים המפלים לטובה את היהודים המתגוררים באזור לעומת הערבים המתגוררים שם (אפרטהייד). נוסף על כך, 66% מערביי ישראל מציינים שלדעתם, מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד.

בדקנו אם תשובות אלה יעמדו גם במבחן המציאות. מתברר שלא: הצגנו בפני המשיבים הערבים מצב שבו תוקם מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, ושאלנו אותם אם היו עוברים לגור בה, ומוותרים על אזרחותם הישראלית לטובת אזרחות פלסטינית. 75% מערביי ישראל לא היו מוכנים לעבור למדינה פלסטינית תוך ויתור על אזרחותם הישראלית ורק 12% היו מוכנים לכך (13% השיבו "לא יודע/ת").

המשכנו ושאלנו אם ערביי ישראל היו תומכים בהעברת יישובים ערביים הסמוכים לשטחי הגדה המערבית לריבונות של מדינה פלסטינית. גם כאן 63% היו מתנגדים, ו-35% מתוכם היו אף יוצאים להפגנה נגד מהלך כזה. 19% בלבד תומכים במהלך כזה ואילו 18% השיבו "איני יודע/ת".

לסיום הבהרת סוגיית משטר האפרטהייד הציוני, שאלנו כיצד היו נוהגים ערביי ישראל במצב שבו ישראל הייתה מחליטה כי היא מוותרת על ריבונותה ביישוב שבו הם גרים, ומעבירה אותו לשלטון מדינה הפלסטינית. מעל חצי (52%) היו קמים, עוזבים את ביתם, ועוברים לגור ביישוב שנותר כחלק ממדינת ישראל.

במילים אחרות, למרות שרוב ערביי ישראל מאמינים שישראל מפלה אוכלוסייה ערבית וכי היא מדינת אפרטהייד, רובם לא היו מוותרים על אזרחותם הישראלית, לא היו עוברים ממדינת ישראל למדינה פלסטינית והיו עוזבים מדינה פלסטינית כדי לגור במדינת ישראל.

הכול זה בנרטיב: תהליכי פלסטיניזציה בחברה הערבית

הנתונים מציגים סתירה: מצד אחד, רוב ערביי ישראל מחזיקים בדעה שלפיה מדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד ופועלת בצורה גזענית כלפי האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון. מצד שני, כאשר בודקים כיצד היו ערביי ישראל נוהגים בפועל – אמונותיהם אינן עומדות במבחן המציאות, כלומר הם היו מעדיפים לחיות תחת משטר "אפרטהייד" ישראלי על פני משטר פלסטיני דמוקרטי, לכאורה.

סתירה זו יכולה לנבוע מהזדהות חלקים גדולים מערביי ישראל עם תהליכי פלסטיניזציה ואימוץ הנרטיב הפלסטיני, שלפיו הישות הציונית היא גזענית ומדינת ישראל מפעילה מדיניות מפלה ובררנית כלפי האוכלוסייה הערבית, גם אם נרטיב זה אינו עומד במבחן המציאות.

בחלק הבא של הסקר ביררנו תהליכי פלסטיניזציה בקרב ערביי ישראל. שאלנו כיצד ערביי ישראל מגדירים את עצמם: ישראלים, פלסטינים – או גם וגם. מהנתונים עולה כי מעל שליש מערביי ישראל (36%), המחזיקים באזרחות ישראלית, מרגישים יותר פלסטינים מאשר ישראלים, ומעל מחציתם (19%) מרגישים פלסטינים בלבד. כשליש (31%) מרגישים ישראלים ופלסטינים במידה שווה, רק 16% מרגישים יותר ישראלים מפלסטינים ו-11% בלבד מרגישים ישראלים בלבד (6% השיבו "לא יודע/ת").

נתונים נוספים העולים מבירור היחסים בין ערביי ישראל למדינת ישראל הם שגם במידה שמובטח שזכויותיהם יישמרו, 31% מערביי ישראל אינם מוכנים לגור במדינה שבה יש רוב יהודי. נוסף על כך, 36% מערביי ישראל אינם מכירים בריבונותה של ישראל על כל האזורים שבתוך גבולות הקו הירוק, כולל יפו, עכו, חיפה, מערב ירושלים ותל אביב, ורק 14% מערביי ישראל סבורים כי מוצדק שסמלי המדינה הרשמיים יהיו סמלים בעלי אופי יהודי.

מה יהיה: היום שאחרי אבו-מאזן

מה יקרה ביום שאחרי אבו-מאזן? יציבותה של הרשות הפלסטינית ביום שאחרי משפיעה על התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות וכמובן גם על האפשרות של משא ומתן מדיני עתידי מולה. מצב לא יציב ירחיק את האפשרות להסכם בר קיימא.

רק מיעוט (9%) בקרב הציבור הישראלי סבור שלאחר תקופת שלטונו של אבו-מאזן תתבצע העברת שלטון מסודרת. 35% סבורים שחמאס תשתלט דה-פקטו על הרשות הפלסטינית, 28% סבורים שתפרוץ אנרכיה ברשות הפלסטינית ומדינת ישראל תיאלץ להתערב צבאית ו-28% לא השיבו כי אינם יודעים מה יתרחש ברשות הפלסטינית לאחר תקופת שלטונו של אבו-מאזן.

על פי פילוח לאומי אפשר לומר שגם הציבור היהודי מבולבל בכל הנוגע ליום שאחרי אבו-מאזן: 5% סבורים שתהיה העברת שלטון מסודרת, כמעט שליש (28%) סבורים שתפרוץ אנרכיה ברשות הפלסטינית ומדינת ישראל תיאלץ להתערב צבאית, 20% סבורים שתתבצע העברת שלטון דה-פקטו לחמאס, 21% סבורים שתתבצע הפיכה או השתלטות צבאית של חמאס על יהודה ושומרון ו-26% השיבו "לא יודע/ת".

המצב בקרב ערביי ישראל לא מצייר תמונה שונה באופן דרמטי: כמעט שליש (28%) מערביי ישראל סבורים שתפרוץ אנרכיה ברשות הפלסטינית ומדינת ישראל תיאלץ להתערב צבאית, 17% סבורים שתתבצע העברת שלטון דה-פקטו לחמאס, 18% סבורים שתתבצע הפיכה או השתלטות צבאית של חמאס על יהודה ושומרון, ורק 9% סבורים שתתבצע העברת שלטון מסודרת (28% השיבו "לא יודע/ת").

במצב מדיני וביטחוני כה מעורפל, שנמצא בעתיד הנראה לעין, היינו מצפים לכך שמדינת ישראל תהיה ערוכה להתמודדות עימו. אך בפועל הציבור הישראלי לא סבור כך: מעל חצי (52%) מהציבור הישראלי סבור שישראל אינה ערוכה ליום שאחרי אבו-מאזן. כשליש (28%) אינו יודע אם ישראל ערוכה לכך ואילו 20% בלבד סבור שישראל כן ערוכה לכך.

יהודה ושומרון הם לא הבעיה, להפך

מטרת הסקר הייתה לברר את מקומם של יהודה ושומרון בתודעת הציבור הישראלי בהקשר רחב ובמגוון מישורים. הנתונים מצביעים על כמה מסקנות משמעותיות אשר להן השלכות מדיניות, כלכליות וביטחוניות על מדינת ישראל. ראשית, הסקר מבסס את ההבנה שלפיה אי אפשר להתעלם ממארג החיים במדינת ישראל, שיהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד ממנו. הדבר מתבטא במישור הכלכלי, החברתי והמשפחתי. כמו כן, הסקר מצביע על קשר רגשי והיסטורי חזק בין הציבור היהודי ליהודה ושומרון, וקשר זה מתבטא, בין השאר, בביקוריו של הציבור היהודי באתרי מורשת הנמצאים ביהודה ושומרון. בשורה התחתונה: הציבור היהודי תופס את יהודה ושומרון כנכס ולא כנטל, במיוחד בהקשרים ביטחוניים-אסטרטגיים ותכנוניים.

האם לשליטה ביהודה ושומרון יש גם חסרונות? מתברר שהציבור לא תופס את המצב היום כבעל חסרונות משמעותיים בהשוואה למצבים חלופיים. קריאות של ארגונים אנטי-ציוניים ואנטי-ישראליים להחרים את כלכלת ישראל בכלל ומפעלים הנמצאים ביהודה ושומרון בפרט אינן נשמעות בקרב הציבור הישראלי – הן בקרב הציבור היהודי והן בקרב ערביי ישראל. נוסף על כך, לפי תפיסת הציבור היהודי בישראל, בשטחי יהודה ושומרון אין מדיניות של אפרטהייד. בקרב הציבור הערבי קיימת הסכמה משמעותית שכן, אך במבחן המציאות המשיבים מקרב ערביי ישראל לא היו מוכנים לעבור לחיות תחת משטר של הרשות הפלסטינית, ולוותר על אזרחותם הישראלית והיו מעדיפים להישאר תחת חסותה של מדינת ישראל. כמו כן, מניתוח הנתונים עולה כי הקשר ההיסטורי והרגשי של ערביי ישראל ליהודה ושומרון נמוך משמעותית מזה של הציבור היהודי בישראל.

ולבסוף, הטענה שלפיה יהודה ושומרון הם מחסום לשלום אינה נתפסת כנכונה על ידי הישראלים: בקרב ערביי ישראל ניכרים תהליכי פלסטיניזציה המבססים עמדה שלפיה המאבק הוא על כל מדינת ישראל ולא רק על אזורי יהודה ושומרון, ועל כן המפתח לשלום אינו נמצא דווקא ביו"ש. נתון משמעותי נוסף שעולה מהסקר הוא שגם אם היה מקום לחתימת הסכם כזה או אחר הנוגע לאזור יהודה ושומרון – אין עם מי לחתום אותו: התפיסה הברורה בישראל היא כי הרשות הפלסטינית רחוקה מלהיות יציבה.

"לצערי יש הרבה קולות במרחב התקשורתי והמדיני אשר מצביעים על יהודה ושומרון כנטל על מדינת ישראל" אומר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר ומייסד תנועת הביטחוניסטים. "אנחנו בתנועת הביטחוניסטים יודעים שזה בדיוק להיפך, והסקר הזה מגלה שרוב הציבור היהודי בישראל מבין את זה בעצמו ומגדיר את יהודה ושומרון כנכס ולא כנטל.

ההגדרה של יהודה ושומרון כנכס לא נובעת רק משיקולי  אסטרטגיה, ביטחון, כלכלה ומשאבי טבע, אלא גם מהבסיס לצדקת הדרך שלנו:  יהודה ושומרון זה קודם כל ולפני הכול – מקום הולדתו של העם היהודי".

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2023: יהודה ושומרון – נכס של כל הציבור הישראלי הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר שלנו ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,191 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם המשולב (1,191 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.84% בהסתברות של 95%; עבור המדגם היהודי (956 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.17% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (235 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.39% בהסתברות של 95%.

מחוברים: הזיקה, הזכות והפערים

את ניתוח תוצאות הסקר חילקנו לשני חלקים. החלק הראשון, שאותו אתם קוראים כעת, מתמקד באופנים שבהם מחובר הציבור הישראלי ליהודה ושומרון שלא בהקשר מדיני בטחוני ישיר. החלק השני מתמקד בתפיסות מדיניות וביטחוניות בנוגע ליהודה ושומרון.

הנושא הראשון שבדקנו הוא סוג ומידת החיבור של הציבור הישראלי ליהודה ושומרון. לעיתים נתפס אזור יהודה ושומרון ככזה המשויך למגזר הדתי, ועל כן הפרדנו בין שלושה סוגי חיבורים: חיבור היסטורי, חיבור רגשי וחיבור דתי.

מהנתונים עולה כי 70% מהציבור היהודי מרגיש מחובר ליהודה ושומרון מבחינה היסטורית, 63% מרגיש זיקה רגשית לאזור ול-48% יש חיבור דתי ליהודה ושומרון. המשמעות היא שלרוב מכריע של הישראלים קיים חיבור עמוק ליהודה ושומרון, לפחות ברמה ההיסטורית.

בקרב ערביי ישראל, שנשאלו לגבי זיקתם ל"גדה המערבית", 37% בלבד מרגיש מחובר ליהודה ושומרון מבחינה היסטורית, 33% מרגיש זיקה רגשית לאזור ול-32% יש חיבור דתי ליהודה ושומרון. במילים אחרות: הציבור היהודי מחובר הרבה יותר לאזור מאשר ערביי ישראל: הן מבחינה דתית, הן מבחינה רגשית ובעיקר מבחינה היסטורית.

מידת חיבור נמוכה ליהודה ושומרון מאפיינת גם את היהודים שזיהו עצמם כשמאל: רק 27% מהמשיבים מהשמאל מרגיש מחובר, לפחות היסטורית, למקום שאין עוררין כי הוא ערש ההיסטוריה והתרבות של העם היהודי. זאת, בהשוואה ל-90% מהמזוהים עם הימין ומרגישים מחוברים היסטורית ליהודה ושומרון, ו-46% מאלה המזוהים עם המרכז הפוליטי.

פערים בין הימין לשמאל נמצאו גם ביחס בין מידת הזיקה ליהודה ושומרון – לזכות על הארץ: 89% מהימין סבור שזיקת העם היהודי ליהודה ושומרון היא הבסיס לזכותו על כלל הארץ, בעוד שרק 10% מהשמאל מסכימים עם כך.

תנועת הביטחוניסטים מזהה סכנה שורשית במידת חיבור נמוכה מדי של חלקים בציבור הישראלי למקומות שהם ערש תרבותנו ובהעדר ידע שמבסס את צדקת הדרך שלנו. זו הסיבה שאנחנו משקיעים מאמצים גדולים בתחום החינוך, דרך הרצאות במכינות קדם צבאיות, מפגשים בתיכונים ועוד.

לבקר ביהודה ושומרון: השפעות אידאולוגיות ודתיות

מעבר לרגשות, זיקות ודעות, רצינו לברר כיצד מתייחסים הישראלים בפועל ליהודה ושומרון ואם הם חלק מהחיים היומיומיים של הציבור הישראלי. ראשית ביקשנו לברר באיזו תדירות מגיע הציבור הישראלי בפועל לאזורים אלו, ולאילו מטרות.

9% מהציבור הישראלי ביקר שם על בסיס שבועי בשלוש השנים האחרונות, 17% על בסיס חודשי, 41% לעיתים רחוקות ואילו 20% מעיד על עצמו שלא ביקר כלל ביהודה ושומרון בשלוש השנים האחרונות (13% מהציבור גר ביהודה ושומרון).

כיוון שלפי שאלה אחרת בסקר, 80% מכלל הציבור הישראלי חש שנסיעה בכבישי יהודה ושומרון היא מסוכנת בהשוואה לנסיעה בכבישים אחרים בישראל, מעלה נתון זה תהייה אם הביקורים ביהודה ושומרון היו תכופים יותר אילו הנסיעה לא הייתה נתפסת כמסוכנת יותר.

כאשר בודקים את אלה שכלל לא ביקרו ביהודה ושומרון בשלוש השנים האחרונות בפילוח אידאולוגי, מגלים הבדל משמעותי בקרב המשיבים: בעוד 18% בלבד מהמשיבים המזוהים עם הימין לא ביקרו כלל ביהודה ושומרון בשלוש שנים האחרונות, 43% מהמשיבים המזוהים עם השמאל לא ביקרו שם.

פילוח מעניין מתקבל כאשר בוחנים את הנושא של ביקורים משפחתיים לפי עמדה אידיאולוגית: 48% מהיהודים המזוהים עם הימין מבקרים ביהודה ושומרון לצורך ביקורים משפחתיים, בהשוואה ל-20% בלבד מהמזוהים עם השמאל. במילים אחרות: החוג המשפחתי קובע במידה רבה אם תבקרו ביהודה ושומרון. כפי שנראה בהמשך, לכך יש השפעה תודעתית על תפיסת יהודה ושומרון.

משפחתי וכלכלי: הביקורים ביו"ש, וההבדלים הלאומיים

בשלב הבא רצינו לברר אם קיימים הבדלים בין היהודים לבין ערביי ישראל בתכיפות הביקורים ביהודה ושומרון, ואת הסיבות שבגינן הן היהודים והן ערביי ישראל מגיעים לשם.

מהנתונים עולה כי בקרב הציבור היהודי אשר אינו מתגורר ביהודה ושומרון, 9% מגיעים ליהודה ושומרון על בסיס שבועי; 17% מבקרים על בסיס חודשי (בסך הכול, לפחות 26% על בסיס חודשי); 47% לעיתים רחוקות ו-27% לא ביקרו כלל ביהודה ושומרון (15% סימנו מגורים במקום).

מהן הסיבות שבגינן מגיע הציבור לבקר ביהודה ושומרון? הסיבה הרווחת לביקור ביהודה ושומרון היא בראש ובראשונה ביקורים משפחתיים (42%), במקום השני ביקור באתרי מורשת (36%), לאחר מכן טיולים רגליים (31%), למטרות עבודה ועסקים (28%), שירות צבאי וביטחוני (27%) ולבסוף ספורט אתגרי (6%).

בקרב ערביי ישראל, 13% מגיעים ליהודה ושומרון על בסיס שבועי; 25% מבקרים על בסיס חודשי; 49% לעיתים רחוקות ו-10% לא ביקרו כלל ביהודה ושומרון (3% מערביי ישראל גרים שם). בשונה מהציבור היהודי, מטרת הביקורים של ערביי ישראל ביהודה ושומרון מציבה מדרג שונה. בראש ובראשונה מבקרים ערביי ישראל ביהודה ושומרון למטרות עבודה ועסקים (63%). רק לאחר מכן מגיעים ביקורים משפחתיים (29%), ושאר הסיבות, כמו טיולים או ספורט אתגרי, באחוזים נמוכים ביותר.

תובנה אפשרית מנתונים אלה היא שבעוד החיבור של ערביי ישראל ליהודה ושומרון הוא בראש ובראשונה כלכלי, החיבור של היהודים בישראל ליהודה ושומרון נשען על קשרים משפחתיים וחברתיים. כך או אחרת, כלל הנתונים מציגים מצב ברור של מארג חיים בלתי ניתן לניתוק בין הציבור הישראלי לבין יהודה ושומרון: משפחתי, חברתי וכלכלי.

צו השעה: ביקור באתרי מורשת ביהודה ושומרון

כאשר נשאל הציבור היהודי כיצד היה מגדיר הסדר שלום הכולל העברת שטחי יהודה ושומרון לרשות הפלסטינית – ויתור על חבלי ארץ ששייכים לישראל או החזרה של חבלי ארץ שכבשה – נמצאו הבדלים משמעותיים בין אלו שביקרו ביהודה ושומרון לאלו שלא.

מבין אלו שביקרו ביהודה ושומרון – 71% ראו במצב כזה ויתור על חבלי ארץ, ו-16% ראו במצב כזה החזרה של חבלי ארץ. לעומת זאת, מבין אלה שלא ביקרו ביהודה שומרון – רק 54% סברו שמצב כזה הוא ויתור, ו-27% סברו שזו החזרה. גם בקרב אלה שסימנו "לא יודע/ת" מודגם הבדל: בקרב אלה שביקרו ביהודה שומרון 13% לא יודעים, לעומת 19% בקרב אלה שלא ביקרו. כך או אחרת, מהנתונים עולה כי ביקורים ביהודה ושומרון משפיעים באופן משמעותי על היחס של הציבור ליהודה ושומרון.

בשלב הבא ביררנו באילו אתרי מורשת ביהודה ושומרון מבקרים היהודים בישראל. מהנתונים עולה כי 47% ביקרו במערת המכפלה, 37% בקבר רחל, 27% בקבר שמואל הנביא (נבי סמואל), 25% בשילה הקדומה, 12% בקבר יוסף ו-12% במזבח הר עיבל.

בפילוח אידיאולוגי עולים הבדלים משמעותיים בין ימין לשמאל: 46% מהמשיבים המזוהים עם הימין לעומת 25% המזוהים עם השמאל ביקרו בקבר רחל; בקבר הנביא שמואל (נבי סמואל) ביקרו 33% מהמזוהים עם הימין לעומת 18% מהמזוהים עם השמאל; בשילה הקדומה ביקרו 31% מהימין לעומת 10% מהשמאל; בקבר יוסף ביקרו 15% מהימין ורק 6% מהשמאל; במזבח הר עיבל ביקרו 14% מהימין ו-8% מהשמאל.

הנתונים משרטטים תמונה די עגומה על מקומם של אתרי המורשת הממוקמים ביהודה ושומרון בקרב הציבור היהודי. חלק מאתרי המורשת האלה הם בעלי חשיבות עליונה בתולדות העם היהודי, כמו גם עוגנים של הוכחות ארכיאולוגיות לתולדות העם היהודי.

נוסף על כך, מהנתונים עולה באופן ברור כי יש יחס ישיר בין ביקור ביהודה ושומרון לבין התודעה הקשורה במקום, כלומר: ציבור המבקר ביהודה ושומרון מרגיש יותר מחובר אליהם.

BDS ודומיו: עד כמה משפיעים ארגוני החרם על הצרכן הישראלי?

חלק ממארג החיים המתקיים בין הציבור הישראלי ליהודה ושומרון מתבטא גם כלכלית: הצרכן הישראלי צורך מוצרים רבים המיוצרים במפעלים הנמצאים ביהודה ושומרון. ארגונים רבים, ה-BDS בראשם, קוראים להימנע מקניית מוצרים שיוצרו על אדמת יהודה ושומרון. החלק הבא של הסקר עסק בהרגלי הקנייה של הציבור הישראלי בכל הנוגע למוצרים ממפעל שמייצר את מוצריו ביהודה ושומרון. במילים אחרות, האם קריאות החרם של אותם ארגונים אנטי-ישראליים משפיעות על המציאות בשטח?

התשובה הפשוטה היא שלא: 4% בלבד מהיהודים ו-19% מערביי ישראל נמנעים לחלוטין מקניית מוצרים שיוצרו ביהודה ושומרון. לעומתם, ל-71% מהיהודים אין בעיה לרכוש מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון ויותר ממחציתם (37%) לא רק שלא חשים שיש בעיה ברכישה, אלא אף מעדיפים לקנות מוצרים כאלו מלכתחילה. 5% מוכנים לקנות, אך משתדלים שלא כשיש חלופות, וכאמור, רק 4% נמנעים לחלוטין מרכישת מוצרים כאלו (20% מהמשיבים ציינו שהם אדישים למקום הייצור וכלל אינם בודקים היכן המוצרים מיוצרים).

בפילוח אידאולוגי עולה כי למחנה פוליטי השפעה רבה על הנכונות לקנות מוצר שיוצר ביהודה ושומרון: 41% מהשמאל לעומת 1% בלבד מהימין ישתדלו שלא לרכוש או יימנעו לחלוטין מקנייה של מוצר שיוצר ביהודה ושומרון.

בקרב ערביי ישראל, ל-53% אין בעיה לרכוש מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון (מתוכם 21% אף מעדיפים לקנות מוצרים כאלו), 13% מוכנים לקנות מוצרים אלו אך ישתדלו שלא כשיש חלופות, וכאמור, 19% יימנעו לחלוטין מקניית מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון (15% אדישים וכלל אינם בודקים היכן מיוצרים המוצרים).

מעניין לציין כי בעוד 41% מהיהודים המזוהים עם השמאל משתדלים שלא או שנמנעים לחלוטין מרכישת מוצרים המיוצרים ביהודה ושומרון, רק 32% מערביי ישראל עושים זאת.

נכונות למגורים ביו"ש: לא בכל מחיר

יהודה ושומרון מהווים כ-25% משטח ישראל. נתון זה מעלה את השאלה אם הציבור הישראלי רואה ביהודה ושומרון פתרון אפשרי למשבר הדיור. מהסקר עולה ש-66% מהציבור היהודי בישראל סבור שעתודת הקרקעות ביהודה ושומרון היא פתרון אפשרי למשבר הדיור. בפילוח אידאולוגי עולה כי 90% מהימין ו-38% מהמרכז סבור שעתודת הקרקעות ביהודה ושומרון היא פתרון אפשרי למשבר הדיור, לעומת 8% בלבד מהשמאל.

בחלק הבא של הסקר ביררנו אם הציבור הישראלי היה שוקל לגור ביהודה ושומרון במידה שהדבר היה משתלם כלכלית. 47% מהציבור היהודי היה שוקל בחיוב לעבור, כאשר 8% מתנים זאת במעבר ליישובים הנמצאים בצד הישראלי של גדר ההפרדה ו-12% מתנה זאת במעבר ליישובים או ערים גדולות בלבד. (43% לא היו שוקלים לעבור כלל ו-10% גרים שם כיום).

בקרב ערביי ישראל 73% לא היו שוקלים כלל לעבור ליהודה ושומרון. בקרב 25% שכן היו שוקלים לעבור, רק 11% היו שוקלים לעבור ללא תנאים מסוימים, 8% היו מתנים את המעבר לערים או ליישובים גדולים ו-6% היו מתנים את המעבר ליישובים הנמצאים בצד הישראלי של גדר ההפרדה (2% גרים שם כיום).

הסבר אפשרי לחוסר הנכונות של חלקים בציבור הישראלי לשקול מגורים ביהודה ושומרון הוא הסטטוס המדיני של יהודה ושומרון. זו הסיבה שהמשכנו ושאלנו את אלה שהשיבו בשלילה על השאלה אם היו שוקלים לגור ביהודה ושומרון – אם היו משנים את דעתם במידה שמדינת ישראל הייתה מחילה את הדין הישראלי ואת ריבונותה על שטחי C ביהודה ושומרון. ואכן, כשליש מהם היו משנים את דעתם או שוקלים את הדבר מחדש (29%).

סיכום ביניים: יהודה ושומרון – הלב של המדינה

"הסקר מצביע בצורה ברורה על שני ממצאים מרכזיים: האחד, אכן, למרבית הציבור הישראלי היום יש קשר מיוחד ועמוק ליהודה ושומרון. השני, כיום אי אפשר להפריד בין הציבור הישראלי ליהודה ושומרון, כיוון שיש מארג עמוק ביניהם גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה חברתית. זה נכון גם לציבור היהודי וגם לציבור של ערביי ישראל. נוסף על כך, מהסקר עולה שרוב ברור של הציבור היהודי רואה ביהודה ושומרון פתרון אפשרי למשבר הדיור, עם אחוזים גבוהים של נכונות לעבור לגור שם. כל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על משאבי הטבע והיתרונות האסטרטגיים שקיימים באזור הזה", מסכם מייסד ויושב ראש תנועת הביטחוניסטים לשעבר, תא"ל (מיל') אמיר אביבי, את החלק הראשון של ניתוח הסקר.

"לצערי, הסקר גם מראה על מצב עגום של העדר ביקורים של הציבור הישראלי באתרי המורשת החשובים ביותר לעם היהודי: רק 12% מהציבור ביקר בהר עיבל, אולי האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר לעם היהודי. הסקר מצביע שאחת הסיבות לכך היא חוסר הביקורים של חלקים מהציבור הישראלי ביהודה ושומרון באופן כללי: אם אין משפחה או חברים לבקר שם, לא נחשפים לחבל הארץ היפהפה הזה, ואין רצון לצאת לטיולים ולבקר אתרי מורשת, וזה משפיע ישירות על החיבור הכי בסיסי של עם לארצו – החיבור ההיסטורי והלאומי לחבל ארץ שנטוע עמוק בהיסטוריה של העם שלנו. תנועת הביטחוניסטים מבינה את חשיבות החיבור הזה לאסטרטגיית הביטחון הלאומי של ישראל, ולכן פועלת במכינות קדם צבאיות, במערכת החינוך, בסיורי שטח ופועלת במגוון דרכים כדי לקדם את מקומם של יהודה ושומרון בקרב הציבור הישראלי".

החלק הבא של ניתוח הסקר יתמקד בתפיסות מדיניות וביטחוניות בנוגע ליהודה ושומרון: הסדרי שלום, הרשות הפלסטינית לאחר עידן אבו-מאזן וכיצד תופסים ערביי ישראל את מדינת ישראל.

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2023: יהודה ושומרון – מארג חיים איתן הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

סקר מדד הביטחוניסטים נערך על ידי מחלקת המחקר ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,059 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות, וזיהוי עצמי פוליטי. עבור המדגם המשולב (1,059 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.01% בהסתברות של 95%. עבור המדגם היהודי (802 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.46% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (258 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.1% בהסתברות של 95%.

סלע המחלוקת: ירושלים

טענה שנשמעת לא אחת בסוגיית הסכסוך ישראלי-פלסטיני היא, שהדרך היחידה לסיים את הסכסוך היא פתרון שתי המדינות לשני עמים. זו הסיבה שהתחלנו את הסקר בבירור מעמיק של טענה זו. את השאלות חילקנו לשני חלקים: בירור עמדת הציבור הישראלי לגבי מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, ובירור עמדתם לגבי מדינה פלסטינית כאשר ירושלים נשארת בריבונות ישראלית.

על מנת לדייק את השאלה ללא הטיות ניסחנו אותה כך: "האם תתמכו בהסכם שלום עם הפלסטינים, המלווה בהסדרי ביטחון, הכולל הקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון, שירושלים תהיה בירתה?" 60% מהציבור הישראלי מתנגד להסכם כזה, 28% בעד (12% השיבו "לא יודע").

בפילוח לפי לאום, מתחדדים ההבדלים: 72% מהיהודים מתנגדים להסכם כזה ו-17% בעד, לעומת 67% מהערבים שבעד הסכם כזה ו-17% שמתנגדים (השאר השיבו "לא יודע"). בפילוח אידיאולוגי עולה כי 92% מהמזוהים עם הימין מתנגדים להסכם כזה ו-2% בלבד בעדו, בעוד 60% מהשמאל תומך בהסכם כזה ו-25% מתנגד (השאר השיבו "לא יודע").

בשלב הבא שאלנו בדיוק את אותה שאלה, אבל עם סיום שונה: "האם תתמכו בהסכם שלום עם הפלסטינים, המלווה בהסדרי ביטחון, הכולל הקמת מדינה פלסטינית על רוב שטחי יהודה ושומרון, כאשר מזרח ירושלים נשארת בריבונות ישראל?"

מהנתונים עולה כי 52% מהציבור הישראלי מתנגד להסכם כזה בעוד 30% תומך בו (השאר השיבו "לא יודע"). בפילוח לפי לאום עולה כי 54% מהיהודים מתנגדים להסכם כזה בעוד 29% תומכים בו. לעומתם, 45% מהערבים מתנגדים להסכם כזה ו-32% בעדו (השאר השיבו "לא יודע"). בפילוח אידיאולוגי עולה שבעוד 76% מהימין מתנגד להסכם כזה ו-12% בעדו, 16% מהשמאל מתנגד להסכם כזה ו-63% בעדו.

התובנה הראשונה שעולה מהנתונים היא שאין תמיכה בקרב רוב הציבור הישראלי בפתרון שתי המדינות; אין תמיכה בפתרון כזה כאשר ירושלים נשארת בריבונות ישראלית, וּודאי שאין תמיכה בהסדר שבמסגרתו ירושלים נמסרת לריבונות של מדינה פלסטינית.

תובנה נוספת היא שכאשר ניגשים לעסוק בפתרון שתי המדינות, חשוב להבין שירושלים היא סלע המחלוקת. אין אפשרות – כפי שמראים הנתונים – "להשאיר את ירושלים לסוף השיחות", כפי שטוענים מפעם לפעם התומכים בפתרון שתי המדינות.

אבל אולי התובנה המשמעותית ביותר היא, שגם כאשר נשאלו ערביי ישראל על הסדר הכולל את מסירתה של ירושלים לריבונות פלסטינית, רק 67% הביעו תמיכה. כלומר גם בהסכם שבו החברה היהודית מוכנה באופן תיאורטי לתת את כל דרישות הצד שכנגד, שליש מערביי ישראל מסויגים מהפתרון.

ניהול הסכסוך: שינוי המצב רק ידרדר את המצב

לשלול פתרון קל יותר מאשר להציע פתרון חדש. אבל אולי דווקא המצב הקיים עדיף על פני פתרון חדש? שאלנו את הציבור הישראלי אם ישראל בטוחה יותר במצבה הנוכחי בהשוואה למצב שבו ייחתם הסכם שלום עם הפלסטינים הכולל נסיגה משטחי יהודה ושומרון.

רק 34% מהציבור בישראל סבורים שישראל תהיה בטוחה יותר אם ייחתם הסכם שלום הכולל נסיגה משטחי יהודה ושומרון, לעומת 49% הסבורים שישראל בטוחה יותר במצבה הנוכחי (השאר השיבו "לא יודע").

בפילוח לפי לאום עולה כי 58% מקרב היהודים סבורים שישראל בטוחה יותר במצבה הנוכחי, בניגוד ל-19% בקרב הערבים הסבורים כך. כלומר, רוב היהודים מעוניינים להמשיך במה שמכונה "ניהול הסכסוך".

בפילוח אידיאולוגי לא נרשמו הפתעות: 84% מהמשיבים מקרב מחנה הימין מעדיפים להשאיר את המצב הקיים ורק 7% סבורים שישראל תהיה בטוחה יותר אם ייחתם הסכם שלום הכולל נסיגה משטחי יהודה ושומרון. בקרב המשיבים ממחנה השמאל מציגים הנתונים תמונת מראה כמעט מושלמת: 82% בעד הסכם הכולל נסיגה משטחי יהודה ושומרון ו-7% בעד להשאיר את המצב הקיים (השאר השיבו "לא יודע").

אם ייחתם הסכם שלום – יהיה שלום?

מהומות מאי בשנת 2021 השאירו חותם עמוק בקרב הציבור הישראלי: רעיון הדו-קיום התערער גם אצל האופטימיים הגדולים ביותר. רצף אירועי אלימות רחב היקף ואולי חסר תקדים של חלק גדול מערביי ישראל שטף את רחובות הערים המעורבות בישראל, והותיר את המשטרה לא ערוכה להפרות סדר בקנה מידה כה משמעותי.

בחלק הבא של הסקר ביררנו אם הסכם שלום יכול להשפיע על מהומות מהסוג שראינו במאי 2021. 57% מהציבור הישראלי סבורים כי הסכם שלום עם הפלסטינים לא ימנע או יצמצם אירועי אלימות של ערביי ישראל. בקרב היהודים 64% מסכימים עם היגד זה ובקרב הערבים 35% מסכימים עימו.

בפילוח אידיאולוגי עולה כי 84% מהימין סבור כי הסכם שלום עם הפלסטינים לא ימנע או יצמצם אירועי אלימות בקרב הציבור הערבי בישראל לעומת 20% בלבד מהשמאל שסבור כך. נתון זה מלמד על מחלוקת תפיסתית בין האופן שבו המזוהים עם השמאל תופסים את ערביי ישראל, לבין האופן שבו ערביי ישראל עצמם מציגים את המציאות: בעוד 20% בלבד מאנשי השמאל סבורים שהסכם שלום עם הפלסטינים לא ימנע או יצמצם אירועי אלימות של ערביי ישראל, 35% מערביי ישראל סבורים שאירועי האלימות לא יימנעו או יצומצמו בעקבות הסכם שלום.

במילים אחרות, גם אם ייחתמו הסכמי שלום, יותר משליש מערביי ישראל אינם סבורים שהדבר יוביל לצמצום התפרעויות אלימות כפי שראינו במאי 2021. נתון זה מחזק את התפיסה שלפיה פתרון סכסוך 67' לא פותר את סכסוך 48'.

יש פרטנר, אין פרטנר: ומה יקרה אחרי החתימה על הסכם שלום?

מי שמנהל את הרשות הפלסטינית כרגע הוא אבו מאזן. לכן, חתירה לסכם שלום עם הרשות הפלסטינית משמעה ניהול מו"מ עימו. שאלנו את הציבור הישראלי אם אבו מאזן הוא פרטנר אמין לקיום שיחות שלום עם הפלסטינים, והתוצאות לא פחות ממדהימות: 10% בלבד מהיהודים ו-24% מהציבור הערבי בישראל סבורים שאבו מאזן הוא פרטנר אמין. ומה לגבי ההיבט המוסרי והאתי של הסכם מול הרשות הפלסטינית? שאלנו את הציבור הישראלי אם הרשות הפלסטינית דואגת לרווחת תושביה. מהנתונים עולה כי 11% בלבד מערביי ישראל ו-4% מהציבור היהודי סבורים כי הרשות הפלסטינית דואגת לרווחת תושביה. במילים אחרות, הסכם מול הרשות הפלסטינית לא יוביל לרווחה עבור תושביה.

יתרה מכך, גם אם ייחתם הסכם שלום מול הרשות הפלסטינית, עמידות ההסכמים מוטלת בספק, שכן תושבי הרושת הפלסטינית לא חשים שהרשות דואגת להם, ויציבותה של הרשות אינה בטוחה. על חוסר יציבותה של הרשות הפלסטינית כתבנו כאן.

אפשר להסיק מנתונים אלה שתי מסקנות: האחת היא שהציבור הישראלי, הן היהודי והן הערבי, סבור באופן גורף כי נכון להיום אין פרטנר, והשנייה היא שגם אם היה – יציבותו של כזה הסכם, שלא לומר תוקפו המוסרי, מוטלים בספק.

תא"ל (מיל') אמיר אביבי: "רוב הציבור נגד מדינה פלסטינית ביו"ש"

"פתרון שתי המדינות הפך לתבנית החשיבה השולטת, ששוללת את האפשרות לפתרונות נוספים", אומר יו"ר ומייסד התנועה, תא"ל (מיל) אמיר אביבי, "אז קודם כול – יש פתרונות נוספים. דבר שני, המדד מצביע על כך שבכל מקרה, רוב הציבור נגד פתרון כזה. הציבור חכם ומבין שלהקים מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון זה דה-פקטו לייצר עזה על סטרואידים בלב הארץ".

"נוסף לזה, המדד מצביע בצורה ברורה מאוד על כך שאין פרטנר", מוסיף אביבי. "אבו מאזן לא נתפס כאמין – לא על ידי ערביי ישראל ובטח שלא על ידי הציבור היהודי. הרשות הפלסטינית נתפסת – באופן גורף שחוצה מגזרים – ככזו שלא דואגת לרווחת תושביה. ישאלו את עצמם אלו שרוצים לעשות שלום עם הרשות הפלסטינית מתוך נאורות ובשם זכויות אדם אם זו הדרך להבטיח את רווחת תושבי הרשות".

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2022: "שלום" – אידיאל תיאורטי או הסכם מעשי? הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר של תנועת הביטחוניסטים, ובליווי סטטיסטי של ד”ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,059 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת (18+) בישראל המשתמשת באינטרנט, ועבר בקרה כדי לוודא ייצוגיות בהיבטים של גיל, מגדר, לאום, דתיות וזיהוי עצמי פוליטי. עבור המדגם המשולב (1,059 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.01% בהסתברות של 95%. עבור המדגם היהודי (802 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.46% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (258 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.1% בהסתברות של 95%.

המשימות הגדולות: משילות, ביטחון אישי וביטחון פנים

לאחר פלונטר פוליטי שנמשך מעל שלוש שנים, ההרגשה בקרב הציבור היא שהגיע הזמן לפעול. השאלה היא – מהי הזירה המרכזית שהציבור רוצה לראות בה שינוי.

מהתשובות עולה כי בראש סדר העדיפויות נמצאים משילות, ביטחון אישי וביטחון פנים (66%). לאחר מכן יוקר המחיה ומחירי הנדל"ן (62%), שיפור מערכת החינוך (34%), ביטחון ישראל מול איומים חיצוניים (32%), השסעים החברתיים בישראל (30%), שיפור תשתיות התחבורה בישראל (22%), סוגיות דת ומדינה (21%), שיפור מערכת הבריאות (16%), יחסי החוץ של ישראל (7%), ולבסוף חיזוק הקשר עם יהודי התפוצות עם 2% בלבד מכלל הציבור.

בפילוח התשובות לפי לאום, עולה כי משילות וביטחון פנים נמצאים בראש הרשימה בקרב הציבור היהודי עם 71%, בעוד בקרב הציבור הערבי שיקול זה מקבל 48% בלבד. השיקול החשוב ביותר בקרב החברה הערבית הוא דווקא יוקר המחיה ומחירי הנדל"ן שמקבל 84%, לעומת 57% בלבד בקרב המשיבים היהודים.

נוסף על כך יש לתת את הדעת ולתהות מדוע חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות, קשר שלאורך ההיסטוריה הוכיח את עצמו כחשוב לחוסן הלאומי, נדחק אל תחתית הרשימה. נתון זה מטריד אותנו כתנועה, שכן קיימת מערכה דרמטית בחוץ לארץ שקשורה למיליוני יהודים שקיומם נמצא בסכנה בשל גילויי אנטישמיות והתבוללות, ואנחנו נזכיר לקובעי המדיניות עד כמה חשוב שיפור מערך הגיור, חיזוק האתוס הציוני, עידוד עלייה, מלחמה בדה-לגיטימציה בתקשורת והתמודדות עם האנטישמיות.

הסכנות הגדולות ביותר: מהקרוב לרחוק

אחד הנתונים הבולטים שעלו ביחס לדירוג המשימות הוא כי ביטחון הפנים נמצא בראש סדרי העדיפויות של הציבור הישראלי עם 66% בעוד ביטחון ישראל מול איומים חיצוניים מקבל פחות ממחצית – 32%.

המשכנו לחקור ושאלנו מה בתוך תחום הביטחון חשוב לציבור הישראלי. בראש הרשימה נמצאות משילות בערים מעורבות ומלחמה בטרור (61%), לאחר מכן מוכנות צה"ל מול סוריה, לבנון ועזה (43%), איום הגרעין האיראני (35%), מוכנות העורף למתקפת טילים (25%), דה-לגטימציה לישראל בעולם (21%), תגבור ערכי הציונות בישראל (16%), ובתחתית הרשימה, גילויי אנטישמיות נגד יהודים בעולם (7%).

אחת התובנות שעולות מדירוג זה היא כי הציבור הישראלי, באופן טבעי ואנושי, מדרג את חשיבות הטיפול באיומים מהקרוב לרחוק. כלומר, קודם כול יש לטפל באיומים הדחופים ביותר – אלה הנמצאים בקרבנו, והמורגשים ביום יום. לאחר מכן יש לטפל באויבים הישירים המקיפים אותנו, ואז יהיה אפשר לטפל גם באיום האיראני. המציאות עצמה מורכבת יותר, שכן האיומים הם משולבים, אך ברור שהציבור מצפה בראש ובראשונה לביטחון אישי.

מזרח תיכון חדש: מה שהיה הוא לא מה שיהיה

טענה חוזרת שנשמעת שוב ושוב היא שללא הסכם שלום עם הפלסטינים, שכנינו הקרובים, אין אפשרות להתקדם ולהגיע להסכמי שלום עם מדינות ערב במזרח התיכון, שכנינו המרוחקים. טענה זו לא עמדה במבחן המציאות כאשר מדינת ישראל חתמה בשנת 2020 על הסכמי נרמול יחסים עם איחוד האמירויות ובחריין, ולאחר מכן גם עם סודאן ומרוקו. בתוך מציאות זו, שאלנו את הציבור הישראלי עם מי חשוב יותר לקדם הסכמי שלום – עם הפלסטינים או שמא עם מדינות אחרות במזרח התיכון.

55% מכלל הציבור הישראלי סבורים שחשוב יותר לקדם הסכמי שלום עם מדינות במזרח התיכון לעומת 35% בלבד הסבורים שיש לעשות זאת עם הפלסטינים (השאר השיבו "לא יודע"). בפילוח התשובות לפי לאום מתחדדים הבדלים בין יהודים לערבים: בעוד בקרב היהודים 66% מעדיפים לקדם הסכמי שלום עם מדינות במזרח התיכון לעומת 24% שסוברים שיש לעשות זאת עם הפלסטינים, בקרב החברה הערבית 16% סבורים שחשוב לקדם הסכמי שלום עם מדינות במזרח התיכון לעומת 72% שסבורים שיש לעשות זאת עם הפלסטינים.

יהודה ושומרון: הרוב בעד לספח את שטחי C

לאחר מלחמת ששת הימים החליטה ממשלת ישראל לא להחיל את הדין הישראלי על יהודה ושומרון. ההשלכות של החלטה זו השפיעו בתחומים רבים. אחת המחלוקות הגדולות ביותר סביב יהודה ושומרון היא אם יש להחיל עליה את הדין הישראלי.

ביררנו בסקר עד כמה תומך הציבור הישראלי בהחלת ריבונות ישראלית על שטחי C, כלומר שטחים הנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית ומהווים כ-60% מיהודה ושומרון (לקריאה נוספת על ההבדלים בין שטחי A, B ו-C תוכלו לקרוא כאן). מהתשובות עולה כי 58% מהציבור הישראלי תומך בהחלת ריבונות ישראלית על שטחי C. בפילוח לפי לאום עולה ש-67% מהיהודים תומכים במהלך כזה ולא פחות מ-26% מערביי ישראל גם תומכים בהחלת ריבונות ישראלית על שטחי C.

במילים אחרות, רוב היהודים רואים בשטחי C אשר ביהודה ושומרון חלק ממדינת ישראל, חלק שיש להחיל עליו את הדין הישראלי לכל דבר ועניין. יש לציין כי לא פחות מרבע מערביי ישראל גם בעד מהלך כזה.

המסר של הציבור: חייבים לטפל בסוגיות ביטחון פנים

"נושא המשילות וביטחון הפנים קיבל עדיפות נמוכה במשך זמן רב מדי, מה שגבה מחיר יקר בפועל: רמת המשילות במדינה היא שערורייתית והציבור מרגיש את זה", מסכם יו"ר התנועה ומייסד תנועת הביטחוניסטים, תא"ל (מיל') אמיר אביבי. "הציבור הישראלי חכם. נושא המשילות וביטחון הפנים אכן קריטי לחוסנה של ישראל. כפי שראינו במאי 2021, כאשר הווקטור של ביטחון הפנים פוגש בווקטור של מלחמה מבחוץ, התוצאות יכולות להיות הרות אסון, ובמובן זה הביטחון האישי והביטחון הלאומי לא ניתנים להפרדה.

המסקנה הברורה היא שחייבים לשנות את סדר העדיפויות הלאומי ולהציב את ביטחון הפנים בסדר עדיפות גבוה משמעותית מזה שבו הוא נמצא כיום. תנועת הביטחוניסטים עושה כל אשר ביכולתה כדי לקדם זאת".

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2022: והפעם – המשימות הגדולות של ישראל הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

סקר מדד הביטחוניסטים נערך על ידי מחלקת המחקר ובליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,232 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (1,032 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.05% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (200 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.93% בהסתברות של 95%. עבור המדגם המשולב (1,232 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.79% בהסתברות של 95%.

האם ישראל ערוכה למערכה צבאית כוללת? התשובה מדאיגה

לא צריך להיות מומחה ביטחוני גדול כדי להבין שבעימות הצבאי הבא, יותקפו הן החזית והן העורף. טעימה קטנה ממצב זה חווינו במאי 2021, עת הותקפה ישראל הן מגבול עזה והן מתוך הערים המעורבות. בעימות שיערב גם את לבנון, סוריה ואיראן – האתגר יהיה גדול שבעתיים.

האם הציבור הישראלי מרגיש שמדינת ישראל מוכנה לאתגר הזה? התשובות שקיבלנו בסקר לא מעודדות במיוחד: רק 50% מהציבור בישראל סבורים שהחזית מוכנה למערכה צבאית כוללת, ולגבי העורף המצב מדאיג אף יותר: 30% בלבד מהציבור סבורים שהעורף מוכן למערכה כוללת.

פילוח הנתונים לפי זיהוי אידיאולוגי מגלה שבכל הנוגע לעורף, קיימת תמימות דעים בנוגע לחוסר המוכנות, אך לגבי המוכנות של החזית – אנשי המשאל והמרכז בטוחים יותר במוכנות (65%) ביחס לאנשי הימין (47%).

אפשר להתווכח מבחינה מקצועית על רמת המוכנות של צה"ל ושל פיקוד העורף בפועל, ולטעון שהציבור אולי לא מכיר את התמונה האמיתית מבפנים. עם זאת, אי אפשר להתווכח עם התחושה הברורה שעולה מהשטח: הישראלים מרגישים שישראל אינה מוכנה דייה לעימות, לא בחזית, ובעיקר לא בעורף.

מחלקת המחקר שלנו תעמיק בנושא זה בשנה הקרובה, ותבדוק את מצב המוכנות בפועל ברשויות המקומיות ובכוחות הביטחון.

תפיסת החוסן הישראלי: הפערים שבין ימין לשמאל

לאורך שנות קיומה, ידעה ישראל מבצעים, מלחמות ופעולות חשאיות בגבולות הארץ ומחוצה לה. היכולת הצבאית של ישראל תלויה לא רק ביכולות של כוחות הביטחון לפעול בשטח, אלא בחוסן החברה הישראלית כולה. האם החוסן החיוני הזה נשמר או נשחק?

תוצאות הסקר שערכנו מלמדות ש-55% מהישראלים סבורים שחוסן החברה הישראלית נחלש, 25% סבורים שהחוסן זהה לעבר, ו-12% סבורים שהוא התחזק (8% השיבו "לא יודע/ת").

פילוח הנתונים ברמה הלאומית מגלה שהפערים בין היהודים לערבים אינם משמעותיים מבחינה סטטיסטית, אך פילוח אידיאולוגי לפי ימין ושמאל דווקא כן. בעוד 66% מהמזוהים עם הימין סבורים שהחוסן חלש יותר בהשוואה לעבר, רק 40% מהשמאל סבורים כך. פער משמעותי נוסף בין ימין לשמאל מתגלה בכל הנוגע למידת ההסכמה עם ההיגד שלפיו "אין להגביל הנפת דגל ישראל במדינת ישראל גם במחיר פגיעה ברגשות קבוצות מסוימות בחברה הישראלית": 95% המזוהים עם הימין הסכימו עם ההיגד, לעומת 57% בלבד מבין אלה המזוהים עם השמאל.

הפערים שבין ימין לשמאל באים לידי ביטוי גם בבחינת שאלת הנכונות לעזוב את הארץ. לפי תוצאות הסקר, 70% מהישראלים לא שקלו זאת מעולם, ואילו 29% שקלו או עדיין שוקלים זאת. פילוח אידיאולוגי מגלה שבעוד 81% מהמזוהים עם מחנה הימין לא שקלו לרדת מהארץ מעולם (ו-19% שקלו או עדיין שוקלים), רק 58% מהמזוהים עם מחנה השמאל לא שקלו לרדת מהארץ מעולם (ו-42% שקלו או עדיין שוקלים זאת).

היגד נוסף המצביע על פער בין ימין לשמאל נוגע לאופן שבו על כלי התקשורת לסקר מערכה צבאית. 91% מהמזוהים עם הימין הסכימו להיגד שלפיו "כאשר הדבר אפשרי ואינו מעוות את המציאות, על כלי התקשורת בישראל לסקר מערכה צבאית מתוך אהדה בסיסית לישראל ולכוחות הביטחון", אך רק 44% מהמזוהים עם השמאל.

יהיו אשר יהיו הסיבות לפערים אלה בין ימין לשמאל, אנחנו מאמינים שמצב שבו חלקים חשובים בחברה הישראלית אינם מרגישים מחוברים מספיק למדינה ולסמליה, ואינם מרגישים אהדה בסיסית לצדקת דרכה של ישראל, פוגע ישירות בביטחון ישראל.

האיום האיראני וערביי ישראל: המצב מדאיג

העולם המערבי יודע: איראן גרעינית מסוכנת לא רק לישראל, אלא גם לעולם כולו. אך מהו המצב בישראל? תוצאות סקר מדד הביטחוניסטים מגלות פערים משמעותיים בין יהודי וערביי ישראל.

בקרב הציבור היהודי, דעת הקהל היא חד משמעית ומיישרת קו עם העולם המערבי. באופן שחוצה רמה דתית, מגדר ומחנות פוליטיים, 91% מהיהודים בישראל מסכימים להיגד שלפיו "העולם יהיה מקום פחות בטוח אם לאיראן תהיה פצצה גרעינית".

לעומת זאת, רק 50% מהערבים במדינת ישראל סבורים שהעולם יהיה מקום פחות בטוח אם לאיראן תהיה פצצה גרעינית. במילים אחרות, יותר ממיליון אזרחים ישראלים אינם מכירים בסכנה הגלומה במדינה בעלת יכולת גרעינית, אשר קוראת באופן גלוי להשמדתה של מדינת ישראל. לכך, כמובן, השלכות על החוסן הלאומי והחברתי שלנו כנגד איומים על ביטחון ישראל.

העם מאותת למנהיגיו: יש בעיה שחייבים לטפל בה

מהממצאים שנותחו עולה בבירור שהציבור הישראלי לא חש מוכן למערכה הכוללת הבאה כנגד ישראל, לא בחזית ולא בעורף. נוסף על כך, החוסן של מדינת ישראל נתפס כנמוך ביותר בהשוואה לעבר, והדבר בא לידי ביטוי, בין השאר בנתונים הנוגעים לנכונות לעזוב את ישראל.

תא"ל (מיל') אמיר אביבי, העומד בראש תנועת הביטחוניסטים, מודאג מתוצאות הסקר, אך נחוש לפעול לשינוי המצב: "בלי תודעה לאומית וחוסן לאומי וחברתי גבוה, לא נוכל לנצח את המערכות הצבאיות הבאות. זו הסיבה שאנחנו משקיעים הרבה מאמצים בחיזוק התודעה והלכידות הלאומית על ידי השמעת קול ציוני ברור בכלי התקשורת, על ידי קידום ערכים של לכידות וחוסן במוסדות חינוך ובאמצעות פעילות מול מקבלי החלטות. אני מאמין בעם ישראל, ובטוח שאפשר לשנות את המצב".

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2022: והפעם – מצב החוסן הלאומי הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

במאמר זה נסכם את החלק הראשון של סקר מדד הביטחוניסטים שנערך ברבעון השני של שנת 2022 ועסק בשיקולים שמדינת ישראל צריכה לראות לנגד עיניה בעת עימות צבאי ובהשפעות הדרג המדיני על הדרג הצבאי.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר ובליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,232 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת  בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם המשולב (1,232 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±2.79% בהסתברות של 95%. עבור המדגם היהודי (1,032 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±3.05% בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (200 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא ±6.93% בהסתברות של 95%.

מהכרעה ועד תדמית: שיקולים במערכה צבאית

בניהול מערכה צבאית יש מגוון שיקולים ומטרות שלעיתים מתנגשים זה בזה וצריך להכריע ביניהם. פתחנו את הסקר בבירור אילו שיקולים נתפסים כחשובים ביותר בקרב הציבור הישראלי במהלך עימות צבאי עם ארגון טרור או מדינת עוינת.

התוצאות – מעניינות: בעוד בכלי התקשורת ובקרב חלק מקובעי המדיניות נשמעים קולות הדוחקים הצידה אפשרות להכרעה צבאית ברורה בשטח, והעדפה של "תמונת ניצחון", הציבור הישראלי דווקא חושב אחרת. השיקול שהגיע למקום הראשון בסקר הוא "הכרעה ברורה בשטח" עם 70%. לאחר מכן נמצאים פגיעה מינימלית בעורף הישראלי (63%), הישג תודעתי מול האויב (48%), מספר האבדות בקרב כוחותינו (42%), שמירה על תדמית ישראל בעולם (21%) ולבסוף פגיעה מינימלית בעורף האויב (17%).

מעניין לציין כי קיימים הבדלים בדירוג חשיבות השיקולים בין ערבים ליהודים. בעוד 78% מהיהודים סבורים שהכרעה ברורה בשטח היא השיקול החשוב ביותר במהלך עימות צבאי, רק 41% מהמשיבים הערבים סבורים כן. נוסף על כך, בעוד רק 12% מהמשיבים היהודים סבורים שפגיעה מינימלית באזרחי מדינת האויב היא שיקול מכריע שיש לקחת בחשבון במהלך עימות, לא פחות מ-34% בקרב המשיבים הערבים סבורים כן.

גם פילוח אידיאולוגי של המשיבים מצביע על הבדלים בדירוג השיקולים החשובים ביותר בעיני הציבור הישראלי. כך, למשל, בעוד הימין סבור שהשיקול החשוב ביותר הוא השגת הכרעה ברורה בשטח (89%) ורק אז פגיעה מינימלית בעורף הישראלי (65%), השמאל סבור להפך, וכי השיקול החשוב ביותר הוא דווקא פגיעה מינימלית בעורף הישראלי (72%) ורק אז השגת הכרעה ברורה בשטח (58%).

כך או אחרת, הכרעה ברורה בשטח נמצאת גבוה במערך השיקולים בקרב כלל הציבור הישראלי, ובמרחק משמעותי משאר השיקולים. במילים אחרות: הציבור הישראלי חותר להכרעה ברורה בשטח בעת עימות צבאי.

רישיון להרוג: גבולות ואתיקה

מה זו הכרעה ברורה בשטח, בעצם? הכרעה היא מושג מופשט. הדרך להגיע אליה היא מורכבת, אולי אפילו קיימות כמה דרכים אליה וכנראה מוסכם על כולם שיש לנקוט אמצעים תקיפים על מנת להשיג אותה.

אחד האמצעים התקיפים הללו, שעולה לא אחת על סדר היום הציבורי, הוא הוראות הפתיחה באש. האם ההוראות מחמירות מדי, או שמא דווקא מקילות? במילים אחרות: האם יש לשנות את הוראות הפתיחה באש כך שחיילים ושוטרים יחששו פחות להשתמש בנשק חם כדי לנטרל איומים?

מהסקר עולה כי 72% מהציבור סבור שאכן יש לשנות את הוראות הפתיחה באש. מעניין לציין כי בפילוח לפי לאום עולה כי 81% מהיהודים סבורים שיש לשנות את ההוראות בעוד רק 35% מהערבים סבורים כן. נוסף על כך, בפילוח פוליטי עולה כי 96% מהציבור הימני סבור שיש לשנות את ההוראות ו-43% מהציבור השמאלי סבור שיש לשנות את הוראות הפתיחה באש כך שחיילים ושוטרים יחששו פחות להשתמש בנשק חם כדי לנטרל איומים.

בשלב הבא ביררנו סוגיה אתית שעולה לא אחת בזמן מבצעים צבאיים בעזה: במקרה של ירי על כוחות הביטחון מתוך מטרה אזרחית (בית ספר, בית חולים), האם על כוחות הביטחון לנטרל את האיום גם במחיר פגיעה בלא מעורבים? למרות שכאן התשובות פחות חד משמעיות, עדיין התשובה ברורה: 65% מהציבור סבור שכן ואילו 26% סבור שלא (9% ניטרליים). גם כאן, פילוח לפי עמדה אידיאולוגית מצביע על הבדלים משמעותיים ביחס לסוגיה: 87% מהימין סבור שיש לנטרל ירי שכזה גם במחיר פגיעה בלא מעורבים, לעומת 44% מהשמאל.

שמאל, ימין, שמאל: ראייה צבאית במשקפיים פוליטיים

צה"ל, הדרג הצבאי במדינת ישראל, כפוף ישירות לדרג המדיני. עם זאת, זה לא סוד שמערכת יחסים הדדית מתקיימת בין הדרגים, וכי קיימת ביניהם השפעה הדדית. כך, למשל, 14 מתוך 22 הרמטכ"לים הגיעו לחיים הפוליטיים. חלקם ישבו בקבינט הביטחוני, חלקם היו שרי ביטחון וחלקם אף כיהנו כראשי ממשלה. השפעה זו  בין הדרגים ניכרת בכל מערכות ישראל מאז מלחמת העצמאות. בסקר ביקשנו לברר עד כמה לדעת הציבור הישראלי משפיע הדרג המדיני על מידת ההצלחה של צה"ל בשטח.

מהתשובות עולה כי 72% מהציבור סבור כי לדרג המדיני יש השפעה גבוהה מאוד על מידת ההצלחה של צה"ל בשטח, 14% סבורים שההשפעה היא בינונית ורק 9% סבורים כי ההשפעה היא נמוכה (5% השיבו "לא יודע/ת").

מפילוח לפי לאום עולים הבדלים עמוקים בין יהודים לערבים בדבר השאלה עד כמה משפיע הדרג המדיני על מידת ההצלחה של צה"ל: 78% מהיהודים סבורים שההשפעה היא גבוהה, בעוד רק 12% מהערבים סבורים כן. עוד עולה, כי 13% מהיהודים סבורים שההשפעה היא בינונית ואילו 4% סבורים שהיא נמוכה. בניגוד לכך, 47% מהערבים סבורים שההשפעה היא בינונית בעוד 18% סבורים שהיא נמוכה (שאר המשיבים השיבו "לא יודע/ת").

בכל מקרה, המסקנה העולה מהנתונים לפנינו ברורה: רוב משמעותי מהציבור הישראלי סבור שלדרג המדיני יש השפעה מכרעת על הצלחותיו של צה"ל בשטח.

כרע"ם ביום בהיר: עד כמה משפיעה מפלגה ערבית על יכולת כוחות הביטחון?

לראשונה מהקמת מדינת ישראל, נכנסה בשנה שעברה מפלגה ערבית לקואליציה. את ההשפעות של הימצאותה של מפלגת רע"ם בקואליציה תוכלו לקרוא כאן. כך או אחרת, אם אכן לדרג המדיני יש השפעה גבוהה על הצלחת הצבא בשטח כפי שעולה מהנתונים, מעניין היה לברר אם נוכחותה של מפלגה ערבית בהרכב הממשלה או בקואליציה משפיעה על יכולת כוחות הביטחון להשיג את מטרותיהם.

51% מכלל הציבור הישראלי סבור שכן, 30% סבור שלא, ו-7% בלבד סבורים כי נוכחותה של מפלגה ערבית בהרכב הממשלה או בקואליציה מחזקת את יכולת כוחות הביטחון להשיג את מטרותיהם (12% השיבו "לא יודע/ת").

פילוח לפי עמדה אידיאולוגית העלה כמה הבדלים מרחיקי לכת בין המשיבים ממחנה הימין למשיבים ממחנה השמאל. בעוד 88% מהימין סבור כי מפלגה ערבית בקואליציה פוגעת ביכולת כוחות הביטחון לפעול בעימות צבאי, רק 12% מקרב משיבי המחנה השמאלי סבורים כן. נוסף על כך, בקרב אנשי הימין רק 7% סבורים שמפלגה ערבית אינה משפיעה על יכולת כוחות הביטחון ו-1% בלבד סבור שמפלגה ערבית דווקא  מחזקת אותם. לעומת זאת, 63% מהמחנה השמאלי סבורים שמפלגה ערבית אינה משפיעה על יכולת כוחות הביטחון ואילו 13% סבורים כי מפלגה כזו דווקא מחזקת את יכולותיהם של כוחות הביטחון.

העם משדר למנהיגיו: נדרשת הכרעה ברורה בעימותים צבאיים

מהממצאים שנותחו לעיל, עולה בבירור שלציבור הישראלי חשוב שבעימות צבאי מדינת ישראל תצא עם הכרעה ברורה בשטח, וכי הציבור נותן מרווח פעולה לצה"ל לפגוע גם בלא מעורבים כאשר נפתחת לעברם אש ממטרה אזרחית. גם בנוגע לסוגיית הוראות הפתיחה באש, רוב הציבור בעד לאפשר לכוחותינו לחשוש פחות להשתמש בנשק כנגד איומים.

עוד עולה מהנתונים כי במדינת ישראל לדרג המדיני השפעה רבה על הדרג הצבאי. במצב דברים זה, יש לבחון ולהחליט בכובד ראש מי מרכיב את הקואליציה, ועל מי הממשלה נשענת, מאחר שביום פקודה, אינטרסים זרים עלולים להיות מעורבים בקבלת ההחלטות אשר נועדו להגן ולשמור על ביטחונה של מדינת ישראל, ולפגוע ביכולת של כוחות הביטחון להשיג הכרעה ברורה.

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2022: והפעם – צה"ל, הדרג המדיני ומה שביניהם הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

בחלק השלישי והאחרון של סיכום סקר מדד הביטחוניסטים, נציג את חצי הכוס המלאה, והיא האמונה בצדקת הדרך. בחלקים הקודמים ניתחנו את התשובות לסקר במבט על הכולל את כלל הציבור הישראלי (יהודים וערבים כאחד). בחלק שלפניכם נתמקד בציבור היהודי.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר ובליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,068 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (808 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא %3.45± בהסתברות של %95.

דת, היסטוריה ומשפט: כאן ביתי, פה נולדתי

העובדה שרוב המגזר הערבי מאמין שלעם היהודי אין זכות למדינה ריבונית בארץ ישראל משקפת מגמות ידועות שמתהוות כבר זמן רב, אם כי הממדים הפתיעו גם אותנו. אך היכן עומד הציבור היהודי ביחס לאמונה כי לעם היהודי זכות למדינה ריבונית בארץ ישראל?

באופן שחוצה מגזרים פוליטיים, מגדריים ודתיים אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. 91% מהציבור היהודי מאמין כי לעם היהודי זכות היסטורית לקיום מדינה ריבונית בארץ ישראל ו-90% מהציבור היהודי מאמין כי לעם היהודי זכות משפטית-בינ"ל לקיום מדינה יהודית בארץ ישראל; 72% מהציבור מאמין כי לעם היהודי זכות דתית לקיום מדינה ריבונית בארץ ישראל.

לא עצרנו כאן, אלא שאלנו אם זכות העם היהודי למדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל גוברת על זכויות של עמים אחרים, וגם כאן קיבלנו מענה גורף: 79% מהציבור סבור שאכן זכות העם היהודי למדינה ריבונית גוברת על זכויות של עמים אחרים. מהו מיקומה של מדינה זו? גם כאן אין מחלוקת: -90% מהציבור היהודי מאמין כי מדינת ישראל חייבת לשכון דווקא בארץ ישראל.

הנתונים מעודדים. רוב משמעותי של הציבור היהודי, בין אם הוא מהמחנה הימני ובין אם הוא מהמחנה השמאלי, מאמין כי אנחנו צריכים להיות פה. הצידוקים אולי מגוונים ומגיעים מנקודות מבט שונות, אבל המסקנה אחת וברורה: מקומו של העם היהודי הוא בארץ ישראל, במדינה ריבונית, יהודית ודמוקרטית.

מדד הביטחוניסטים: במקרה הצורך, נצא להגן על הבית

בשלהי פברואר 2022 פרצה מלחמת רוסיה-אוקראינה, עם פלישתם של כוחות רוסיים לאוקראינה שחדרו לשטחה מצפון, ממזרח ומדרום. סיפורים ועדויות המגיעים ממזרח אירופה מתארים אזרחים אוקראינים שכדי להגן על ביתם, לפעמים מילולית ממש, תפסו נשק ויצאו לרחובות להילחם נגד הכוחות הרוסים.

קצת קשה שלא לחשוב על השאלה מה היה קורה במצב כזה בישראל. לכן שאלנו את הציבור מה הם היו עושים במצב שבו תתבצע פלישת מדינת אויב לישראל, בדומה למצב באוקראינה. מסתבר שהאמונה בצדקת דרכנו אינה תיאורטית בלבד: 86% מהציבור היהודי יתגייס למאמץ המלחמתי בכל דרך אפשרית כדי להגן על מדינת ישראל.

נתון זה מתכתב עם העובדה ש-74% מקרב הציבור היהודי סבור שיש להקים משמר לאומי בישראל, ו-54% היה מוכן להתגייס אליו בפועל. נתון זה עודד אותנו מאוד כאשר התחלנו לפעול בשטח להקמת משמר לאומי שיורכב ממתנדבים של תנועת הביטחוניסטים, חיילי מילואים וחיילי מג"ב. תוצאות הסקר שיקפו את המציאות בשטח: ההיענות בשטח הייתה גבוהה ואלפי מתנדבים כבר פנו אלינו בבקשה להיות חלק מהמשמר הלאומי.

אבל זה לא מספיק: רצון לחזק את האתוס הלאומי

כפי שהיטיב לנסח זאת תא"ל (במיל') אמיר אביבי, יו"ר לשעבר ומייסד הביטחוניסטים: "ללא אתוס לאומי, המחלחל לציבור הרחב, שום צבא לא יכול לנצח. מטוס, צוללת או אוגדת טנקים לא יכולים לחפות על היעדר צדקת דרך, על היעדר חזון לאומי ועל היעדר שאיפות לאומיות".

אז נכון, הנתונים מצביעים על כך שקיימת אמונה בצדקת הדרך, קיימת אמונה שהבית הלאומי של העם היהודי חייב לשכון בארץ ישראל וקיימת מוכנות גדולה מאוד של חלקים משמעותיים מהציבור היהודי לפעול באופן אקטיבי להגן על הבית ביום פקודה. אבל, האם זה מספיק או שיש לעשות עוד?

מתברר שהציבור היהודי צמא לעוד. עוד ציונות, עוד אתוס לאומי ועוד ביסוס צדקת הדרך: 77% מכלל הציבור היהודי מאמין כי יש לשלב במערכת החינוך הישראלית יותר שיעורים העוסקים בציונות. גם בתחום זה אנחנו פועלים בשטח, בהרצאות שאנחנו מעבירים במוסדות חינוך שונים רחבי ישראל, ובתוכנית הלימודים שבנינו לתיכונים: "גבולות של הסכמה".

אפשר לסכם ולומר שהנתונים שלפניכם מעלים תמונה שיש בה כדי לעודד ולהצית ניצוץ של תקווה: יש לא מעט רעשי רקע מכיוונים שונים, אבל הבסיס שעליו אנו עומדים יציב ואיתן. בסיס זה הוא חשוב, ואולי החשוב ביותר, על מנת שנוכל לעמוד ברוחות הפרצים שמתרגשות עלינו מגורמים חיצוניים כאלו או אחרים.

הסקר הבא ב"מדד הביטחוניסטים" כבר יצא לדרך, והוא עוסק בסוגיית החוסן הלאומי-חברתי של הציבור הישראלי, הן ביחס לכוחותינו בחזית והן ביחס להיערכות העורף.

תא"ל (מיל') אמיר אביבי: "יש לנו עם חכם שיודע מה נכון"

יו"ר לשעבר ומייסד הביטחוניסטים, תא"ל (מיל') אמיר אביבי, מסכם את ממצאי החלק השלישי של המדד כך: "יש לנו עם חכם, בעל חושים טובים, שבטוח בצדקת הדרך, ויודע לקרוא את המציאות כפי שהיא. הנתונים שעולים מהסקר מראים בדיוק את זה. לצד זאת, הנתונים מצביעים על כך שמערכת החינוך הישראלית לא עוסקת מספיק באתוס הציוני, והעם דורש עוד מזה. הביטחוניסטים נותנים כתף גם בתחום זה של החינוך, עם מאות הרצאות במערכות החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית, ועם תוכנית ייעודית לתיכונים, "גבולות של הסכמה", שמאחוריה עומד אל"מ (מיל') איציק רונן".

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2022: והפעם – האמונה בצדקת הדרך הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר ובליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,068 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (808 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא %3.45±  בהסתברות של %95;  עבור המדגם הערבי (260 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא %6.80±  בהסתברות של 95%.

חוסר משילות: אנחנו לא על המפה, והביטחון האישי נפגע

צמד המילים "חוסר משילות" נזרק ברחבי הרשתות החברתיות ועולה לא אחת על סדר היום התקשורתי בהקשרים שונים. אזרחי ישראל סובלים מתופעות של נטילת דמי חסות בדרום ובצפון, יהודים מותקפים בירושלים בנקודות חיכוך בין החברה היהודית לחברה הערבית, הבנייה הלא חוקית במגזר הערבי נמשכת כמעט ללא הפרעה, וכולנו זוכרים את אירועי מאי בערים המעורבות במהלך מבצע שומר החומות בשנה שעברה.

כדי להעמיד את נושא המשילות במרכז השיח הציבורי ואצל קובעי המדיניות, החלטנו לברר באופן שוטף מהו "מדד המשילות" ברחבי ישראל, ולעקוב אחרי התמורות בו מדי רבעון.

בדקנו בקרב היהודים בציבור הישראלי עד כמה לדעתם מדינת ישראל מיישמת את ריבונותה במקומות שונים ברחבי הארץ בסקאלה של 1–7, וחישבנו בהתאם לאלה שסימנו מידת משילות של 5–7 מהי מידת המשילות בכל אזור.

התמונה המתגלה היא קשה. כפי שאפשר לראות, מדד המשילות נע בין 9% במקרה הרע ל-46% במקרה הטוב. כך, למשל, תחושת המשילות באזור הנגב ובמזרח ירושלים עומדת על 9% בלבד. במילים אחרות: רק אחד מתוך עשרה מהמשיבים מרגיש שישראל מיישמת את ריבונותה באזורים אלה. תחושת המשילות ביהודה ושומרון ובערים המעורבות כמו לוד, עכו ויפו אינה גבוהה בהרבה: 19% ו-21% בהתאמה, וכך גם תחושת המשילות בגליל, העומדת על 22%. הנתון הגבוה ביותר הוא גם המדאיג ביותר: תחושת משילות של 46% בלבד בחלקה המערבי של בירת ישראל, ירושלים.

אין זה מפתיע, אם כן, שאמון הציבור במשטרה, הגוף האחראי על אכיפת החוק ושמירת הסדר הציבורי, נמצא בשפל: 73% מהציבור הישראלי מעידים כי האמון שלהם במשטרת ישראל הוא נמוך, בעוד רק 18% נותנים בה אמון גבוה (9% ניטרליים).

התחושה הכוללת של חוסר משילות בולט ושל אמון נמוך במשטרה משליכה ישירות על תחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. בהתאם לממצאי הסקר, 36% בלבד מכלל הציבור הישראלי מרגיש בטוח באופן אישי.

כפי שנראה, אזרחי ישראל מאמינים שיש מה לעשות כדי לשפר את המצב, ואנחנו נמשיך להיות עם אצבע על הדופק בנוגע לתחושת המשילות והביטחון האישי גם בסקרים הבאים.

הפשיעה בדרום: מי מגן על התושבים?

כאמור, רק 9% מהמשיבים היהודים סבורים כי מדינת ישראל מיישמת את ריבונותה בנגב. אם משקללים את התוצאות גם עם תשובות ערביי ישראל, המצב אינו משתפר בהרבה ועומד על 15% בלבד.

החלטנו לברר סוגיה שעלתה לפני כשנה לכותרות כאשר אריה שיף, תושב ערד, ירה אל עבר עבריינים מהפזורה הבדואית הסמוכה לביתו בעת שניסו לגנוב את רכבו. אחד מהעבריינים מת מאוחר יותר מפצעיו וסערה ציבורית התחוללה סביב השאלה אם שיף נהג כראוי או שמא עליו לתת את הדין על מעשיו.

תחילה ביררנו אם הציבור הישראלי סבור שהמשטרה מצליחה להתמודד עם הפשיעה בדרום הארץ. מהנתונים עולה תמונה עגומה מאוד: 89% מהציבור סבור שמשטרת ישראל אינה מצליחה להתמודד עם מצב הפשיעה בדרום. לאחר מכן ביררנו אם הציבור הישראלי סבור שיש להעמיד לדין אזרח שהגן על רכושו בנשק חי. 70% סבורים שאין לעשות כן, נתון שאינו מפתיע בהתחשב בחוסר האמון של הציבור במשטרה ובאופן טיפולה במצב.

זו אולי אחת הסיבות לכך ש-34% מקרב כלל המשיבים לסקר שקלו להוציא בשנה האחרונה רישיון להחזקת נשק לצורכי הגנה עצמית.

האזרחים נקראים אל הדגל: משמר לאומי – צורך מיידי

הנתונים עגומים, אבל מה שמעניין אותנו זה מה שאפשר לעשות כדי לתקן את המצב. התובנה המתבקשת, שעלתה אצלנו בתנועה כבר תוך כדי אירועי מאי, היא הצורך להקים משמר לאומי – גוף שיורכב מאזרחים שאכפת להם מביטחון הפנים של ישראל, אשר יסייע במקרי אסון, וייתן מענה להפרות סדר אלימות וכדומה. מודל כזה אינו המצאה שלנו, והוא קיים במדינות שונות בעולם, כולל בארה"ב.

האם החברה הישראלית מסכימה עם הצורך הזה? מתברר שבהחלט כן. 73% מקרב המשיבים היהודים סבור שיש להקים משמר לאומי בישראל, וכך גם 44% בקרב המשיבים הערבים. עם זאת, אנחנו יודעים שיש הבדל בין רצון של הציבור להקמת גוף כגון משמר לאומי לבין מוכנות בפועל להתגייס אליו. לכן, המשכנו ושאלנו אם הציבור הישראלי היה מוכן להתגייס אליו בפועל: מהסקר עולה כי יותר מחצי מהציבור היהודי (54%) היה מוכן להתגייס למשמר לאומי. מרשים ומעודד.

נתון זה עודד אותנו לסייע באופן פעיל בהקמת המשמר הלאומי, ואכן יצאנו לאחרונה במיזם, בשיתוף עם מג"ב, להקמת משמר לאומי שיורכב ממתנדבים של תנועת הביטחוניסטים, חיילי מילואים וחיילי מג"ב. ההיענות בשטח הייתה גבוהה, בדיוק כפי שצפה הסקר, ואלפי מתנדבים פנו אלינו בבקשה להיות חלק מהמשמר הלאומי.

אמצעים לפיזור הפגנות: אילו ובאיזו עוצמה?

הקמת גוף שידאג לסדר ולביטחון הפנים-מדינתי היא רק השלב הראשון בדרך להשגת המטרות של שקט והרגשת ביטחון אישי עבור אזרחי ישראל. בדרך לשם, יש לתת את הדעת כיצד יפעל אותו גוף במקרה של הפרות סדר.

רוב הציבור הישראלי אינו מוכן לקבל הפרות סדר אלימות: 87% מהמשיבים היהודים סבורים שיש לנקוט יד קשה יותר נגד הפרות סדר אלימות על רקע לאומני וכך אף סבורים 74% מהמשיבים הערבים.

כיוון שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ברור שגם במקרה של הפרות סדר אלימות במיוחד, יש לשמור על זכויות האזרח ולהגביל למינימום הנדרש את הפגיעה בו, בין אם מדובר בפגיעה פיזית ובין אם מדובר בהגבלת זכויות.

כיוון שהאיזון הנדרש בין טיפול בהפרות סדר אלימות לבין זכויות אזרח הוא בסופו של דבר מידתי, בדקנו מה סובר הציבור בנוגע לדרכים שבהן לגיטימי לפעול במקרה של הפרות סדר שחלק מערביי ישראל יהיו מעורבים בהם. הפער בין היהודים לערבים היה משמעותי ביותר בשאלה זו, ולהלן נביא את התשובות שניתנו על ידי המשיבים היהודים לסקר.

אמצעים לפיזור הפגנות קיבלו את מרב התשובות עם 72%. לאחר מכן שלילת זכויות אזרחיות (70%), שימוש בנשק חם (67%) ואחוז דומה להחמרת ענישה והטלת קנסות, צווי הרחקה לראשי המתפרעים (64%), סגר עירוני/מקומי (56%), אותו אחוז קיבלה השתלטות צבאית על אזורים, ולבסוף, 49% מהציבור סבור כי לגיטימי לבצע מעצרים מנהליים במקרה של הפרות סדר שחלק מערביי ישראל יהיו מעורבים בהן.

מהנתונים עולה כי הציבור היהודי מאס בהפרות הסדר של חלק מערביי ישראל, ומעוניין לראות את המדינה משיבה את ריבונותה במוקדים שבהם מתפרצות הפרות סדר אלימות.

"חוסר משילות הוא איום אסטרטגי של ממש"

"ישנו פער בלתי נתפס בין העוצמה הצבאית, הכלכלית והטכנולוגית של מדינת ישראל והעוצמה שהיא משדרת כלפי חוץ לבין האנרכיה וחוסר המשילות שהמדינה חווה מבפנים. זה דומה לתפוח עץ מבהיק מבחוץ, שהולך ונרקב מבפנים", מתאר תא"ל (מיל') אמיר אביבי, מייסד תנועת הביטחוניסטים, את תחושותיו לגבי ממצאי הסקר.

"ישראל מתמודדת עם מערכה ערבית פלסטינית שמאתגרת את הריבונות והמשילות בכל רחבי הארץ תוך השתלטות בלתי חוקית על קרקעות בהיקף הולך וגובר ובתמיכה כספית של האיחוד האירופי, תוך שימוש בעקרונות ובשיטות שבהן פעלה הציונות בתחילת דרכה. לצד זה מתקיימת מערכה כוללת לקעקוע הביטחון האישי של יהודים בכל מקום ולפגיעה בזכותם הבסיסית למדינת לאום. אל מול מערכה מקיפה זו ישראל עומדת כמעט חסרת אונים", הוא מפרט ומסכם: "המצב הקיים לא יכול להימשך. הגיעה העת ליוזמה נחושה ומקיפה שתחזיר את הרכבת הציונית למסלולה דרך הקמת יישובים, תפיסת המרחב הפתוח, ייהוד הנגב והגליל ועיסוק בקיבוץ גלויות".

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2022: והפעם – חוסר המשילות ותחושת הביטחון האישי הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.

הסקר, שנערך ברבעון הראשון של שנת 2022, עסק במגוון סוגיות ביטחוניות, ובמאמר זה נסכם את החלק הראשון, שעסק בתפיסות הנוגעות לערביי ישראל בענייני ביטחון ובזכות של העם היהודי למדינה ריבונית בישראל.

הסקר נערך על ידי מחלקת המחקר שלנו ובליווי סטטיסטי של ד"ר חגי אלקיים. המדגם נערך בקרב 1,068 משיבים מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל המשתמשת באינטרנט. עבור המדגם היהודי (808 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא 3.45%± בהסתברות של 95%; עבור המדגם הערבי (260 משיבים) מרווח טעות הדגימה המרבי הוא 6.80%± בהסתברות של 95%.

לא היסטורית, לא דתית ולא משפטית: אין לנו זכות קיום פה

הסוגיה הראשונה והבסיסית ביותר שבדקנו היא מה דעת הישראלים על מקור הזכות שלנו למדינה יהודית ריבונית בישראל.

הרוב היהודי במדינת ישראל (79%) סבור כי לעם היהודי זכות יסוד למדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל, שגוברת על זכויות של עמים אחרים. נוסף על כך, רוב מוחץ (91%) מאמין כי לעם היהודי זכות היסטורית לקיום מדינה ריבונית בארץ ישראל. 72% סבורים כי לעם היהודי זכות דתית לקיום מדינה ריבונית בארץ ישראל ואילו 90% סבורים כי לעם היהודי זכות משפטית-בינ"ל לקיום מדינה יהודית בארץ ישראל.

התמונה בקרב ערביי ישראל שונה לחלוטין, ובאופן מדאיג. לא משנה מאיזו זווית שאלנו את השאלה הזו, קיבלנו את אותה תשובה מטרידה: רוב ערביי ישראל סבורים שאין זכות לקיום מדינה יהודית בארץ ישראל. רוב ערביי ישראל אינם מסכימים עם ההיגדים על זכותנו לקיים מדינה יהודית בישראל: לא מבחינה היסטורית, לא מבחינה דתית ולא מבחינה משפטית.

הנתונים הללו צריכים להדאיג אותנו מאוד, הן את הרוב היהודי והן את המיעוט הערבי שכן מאמין בזכות הקיום של העם היהודי בארץ ישראל. הנתונים הללו צריכים להוות נורת אזהרה למקבלי ההחלטות בכל הנוגע לביטחון הפנים, ובמיוחד בכל הנוגע למצב שבו תקיפה מבחוץ תשולב עם מחאות אלימות של ערביי ישראל מבפנים. בלי ריבונות ומשילות, שצריכות לבוא לידי ביטוי בהשלטת סדר מהירה כאשר פורצות מהומות אלימות, ביטחון ישראל ייפגע באופן משמעותי. מהם האמצעים שאותם לדעת הציבור הישראלי אפשר ליישם כדי להחזיר את הסדר? שאלנו גם את זה, ועל כך נפרט במאמר הבא בסדרה.

התפרעויות אלימות של ערביי ישראל: על רקע כלכלי או לאומני? התשובה חד משמעית

סוגיה נוספת שבדקנו בסקר היא מה מוציא חלק מערביי ישראל לרחובות במפגני נשק, קריאות אלימות נגד יהודים, ביצוע פיגועי טרור קטלניים בערים יהודיות והתפרעויות אלימות בערים המעורבות כפי שראינו במאי בשנה שעברה.

טענה שמקבלת במה נרחבת בכלי התקשורת היא שהרקע לכך הוא קיפוח כלכלי-חברתי ולא עניין לאומני-דתי. מחלקת המחקר שלנו בדקה את זה בשטח, והנתונים העולים מתוך הסקר לא מותירים מקום לספק: הרקע להתפרעויות הוא לאומני-דתי.

רוב גורף (79%) של האוכלוסייה הישראלית סובר כי הסיבה להתפרעויות היא רקע לאומני או הזדהות עם המאבק הפלסטיני על הר הבית, ורק 12% תולים את הסיבה ברקע כלכלי-חברתי (9% השיבו "לא יודע"). כאשר מפלחים את התשובות לפי משיבים יהודים וערבים, מגלים שרק 8% מהיהודים סבורים שהרקע להתפרעויות היה כלכלי-חברתי, אבל גם בקרב ערביי ישראל התשובה חד משמעית: רק 22% סבורים שהרקע הוא כלכלי-חברתי.

מה יקרה במלחמה בין ישראל לאויביה?

הסוגיה השלישית שבחרנו לברר היא סוגיה שאינה נשאלת בסקרים אחרים, ומתמקדת באופן ישיר בפן המעשי: מה יקרה במלחמת קיום בין ישראל לבין אחת או יותר ממדינות ערב – במי יתמכו ערביי ישראל?

התשובות צריכות לעורר דאגה רבה: 9% בלבד מכלל האוכלוסייה בישראל מעריכים כי רוב ערביי ישראל יתמכו במדינת ישראל. כאשר מפלחים את המשיבים ליהודים ולערבים, מגלים שרק 4% מהיהודים בישראל מאמינים שרוב ערביי ישראל יתמכו במדינת ישראל בשעת מלחמת קיום, ורק 26% מהערבים סבורים שרוב ערביי ישראל יתמכו במדינת ישראל בזמן מלחמת קיום. זו המציאות וכדאי להכיר בה.

זווית נוספת שבדקנו בנוגע למלחמה עתידית שתסכן את קיומה של ישראל היא כיצד יגיבו האזרחים לאיום. כשרוסיה פלשה לאוקראינה בסוף פברואר 2022 רבים מאזרחי אוקראינה נקראו לדגל ונלחמו על אדמתם מול המעצמה ממזרח. האם אזרחי ישראל יתגייסו למאמץ המלחמתי בכל דרך אפשרית כאשר מדינת אויב תפלוש לישראל? כאן, המצב מעודד: 86% מהיהודים השיבו בחיוב.

תא"ל אמיר אביבי: "מצד אחד מפתיע, מצד שני הדברים היו ידועים"

תא"ל (מיל') אמיר אביבי, יו"ר לשעבר ומייסד תנועת הביטחוניסטים, התייחס אל הסקר וממצאיו בכלי התקשורת השונים, ועתה מסכם את תחושותיו: "תנועת הביטחוניסטים בונה מדד ארוך טווח אשר נוגע להיבטים שקשורים למשילות, ביטחון פנים וביטחון אישי. ממצאי הסקר מצד אחד מפתיעים בחומרתם ומצד שני משקפים מגמות שאנו יודעים שמתהוות כבר זמן רב".

באשר לנתון שלפיו 75% מערביי ישראל לא מכירים בזכות של היהודים למדינה ריבונית בארץ ישראל, ציין אביבי כי "נתון זה מתיישב עם דפוסי ההצבעה של האוכלוסייה הערבית שמצביעה למפלגות אסלאמיסטיות לאומניות אשר מצהירות שהן לא מכירות במדינה יהודית, אלא שואפות למדינת כל אזרחיה".

באשר לנתון המדאיג על תמיכה נמוכה מאוד של ערביי ישראל בעת מלחמת קיום, אמר אביבי: "הנתונים משקפים את התהליכים שמתרחשים בחברה הפלסטינית: מצד אחד יש ערבים-ישראלים שהשתלבו בחברה, מצד שני יש אקטיביסטים אשר מוכנים לפעול נגד המדינה ובתווך יש את הרוב אשר 'יושבים על הגדר' ובהתאם להערכתם את עוצמות המדינה ויכולותיה יחליטו במי יתמכו. בדיוק מהסיבה הזו, יש משמעות גדולה מאוד לכוח ולעוצמת ההרתעה של מדינת ישראל".

אפשר לסכם ולומר שכל נתוני סקר מדד הביטחוניסטים מצביעים על מסקנה ברורה: אנחנו טומנים את הראש בחול. וזה מסוכן. תנועת הביטחוניסטים פועלת לשנות את תפיסת הביטחון של ישראל לכזו שמכירה במציאות, מעודכנת בהתאם לה ודואגת שמדינת ישראל תהיה ערוכה להגנה עצמית בכוחות עצמה, מבית ומחוץ, כך שתוכל להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית גם בדורות הבאים. בכלל כך פועלת התנועה בימים אלה להקמת משמר לאומי ולסיוע בגיוס מתנדבים אליו.

הפוסט "מדד הביטחוניסטים" 2022: והפעם – מלחמה על הבית, מבית הופיע לראשונה ב-הביטחוניסטים.